הצפות בנחל חדרה: בג"ץ דחה עתירה של החברה להגנת הטבע נגד התכנית

נדחתה עתירה שהגישה החברה להגנת הטבע נגד אישור תכנית שנועדה לספק מענה כולל לבעיית ההצפות באגן נחל חדרה. לטענת החברה, יש להתנות את המשך קידום התכנית, תת"ל 122 – "מתקני השהיית נגר באגן נחל חדרה",  בהשלמת בחינה מעמיקה של חלופות בתסקיר ההשפעה על הסביבה, אך שופטי בג"ץ קבעו כי לא נפל פגם בהחלטה לאשר את התכנית.

תכנית תשתית לאומית תת"ל 122 – "מתקני השהיית נגר באגן נחל חדרה" נועדה לספק מענה כולל לבעיית ההצפות באגן נחל חדרה. התכנית מציעה הקמת מספר מתקני השהיית נגר (מאגרים זמניים) במעלה אגן הניקוז, שישחררו מים באופן מבוקר למורד הנחל לאחר אירועי גשם קיצוניים. הצורך בקידום התכנית נובע מהצפות חוזרות ונשנות שגרמו לנזקים משמעותיים לתשתיות, מבנים ושטחים חקלאיים. התכנית אושרה על ידי הממשלה לפני כחצי שנה, בחודש יוני האחרון.

בעתירה לבג"ץ שהגישה החברה להגנת הטבע נגד הממשלה, ותמ"ל, הוועדה המחוזית חיפה, המשרד להגנת הסביבה ורשות ניקוז ונחלים שרון, היא ביקשה לבטל את החלטת הממשלה לאשר את התכנית, ובנוסף ביקשה כי המשך קידום התכנית יותנה בהשלמת בחינה מעמיקה של חלופות בתסקיר ההשפעה על הסביבה. עוד ביקשה העותרת לתת לה ולציבור הרחב להתייחס למכלול המידע באמצעות הגשת השגה כנגד התכנית.

העותרת טענה כי נפל פגם יסודי בתסקיר ההשפעה על הסביבה שהוכן ובחינת החלופות בו הייתה לקויה, חלקית ושטחית בלבד, ולא עמדה בדרישות החוק והפסיקה המחייבות בחינה יסודית ומעמיקה של חלופות. עוד נטען בעתירה כי לא הוצגו לציבור ולמתנגדים מידע חיוני ונתונים מלאים טרם שלב הגשת ההשגות, אלא רק במסגרת מצגת שהוצגה לראשונה בדיון ביוני 2024, דבר שמנע מהעותרת ומהציבור הזדמנות אמיתית להתייחס למידע זה ופגע באופן חמור בזכות ההתנגדות והטיעון.

יזם התכנית, רשות ניקוז ונחלים שרון, קידמה תכנית המבוססת על גישה המכונה "ריסון זרימות" המבוססת על הקמת מאגרי השהיה. החברה להגנת הטבע הציעה חלופה תכנונית אחרת, המבוססת על גישת "שחרור זרימות" באמצעות מעקף צפוני לנחל חדרה, שיאפשר הולכה של ספיקות גבוהות – חלופה שלא נבחרה. לטענת החברה, לא התקיים דיון מעמיק באפשרות העקרונית לממש את התכנית באמצעות מעקפים ולא באמצעות מאגרי שהייה. בנוסף, נטען כי החלופה שהוצעה לא נבחנה באופן ראוי ומקצועי בתסקיר. עוד נטען כי לא בוצעה השוואה הוגנת ומלאה בין החלופות השונות על בסיס מתודולוגיה וקריטריונים ברורים ושקופים, מה שמנע קבלת החלטה מושכלת ומבוססת.

בתגובה המקדמית מטעם המדינה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן לא עלה בידי העותרת להצביע על עילת התערבות כלשהי שתצדיק את ביטול החלטת הממשלה לאשר את תת"ל 122. בנוגע לתסקיר ובחינת החלופות, המדינה דחתה את הטענה לפיה נפל פגם בתסקיר עקב בחינה לקויה של חלופות. לדבריה, התסקיר נערך באופן מעמיק ויסודי, ונבחנו במסגרתו גם חלופות תכנוניות בגישת "שחרור זרימות", כולל החלופה שהציעה החברה להגנת הטבע. עוד נטען כי סוגיית החלופות המשיכה להיבחן גם לאורך הליך ההשגות בפני חוקרת התכנית, כאשר העותרת נשמעה בהרחבה וניתנה לה הזדמנות נוספת להעלות טענות. 

השופטים דוד מינץ, עופר גרוסקופף וחאלד כבוב דחו כאמור את העתירה. השופטים ציינו בפסק הדין כי במהלך הדיונים בתכנית, "ניתנה הדעת לבחירת האמצעים הראויים להתמודדות עם בעיית ההצפות. בכל מקרה מדובר בשיקולים מקצועיים שבית משפט זה אינו מתערב בהם".

השופטים דחו גם את הטענה שהעלתה החברה להגנת הטבע שלפיה בחינת החלופות בהליך התכנוני הייתה לקויה, וקבעו כי היועצת הסביבתית הורתה ליזם התכנית להשלים את התסקיר ולהתייחס בצורה משמעותית יותר לחלופה שהעלתה העותרת, שמציעה מעקפים לצוואר הבקבוק של הנחל. עם זאת, נקבע, לאחר הליך השגות שכלל מינוי חוקרת, השתכנעה הוועדה כי החלופה שהציעה העותרת אינה מעשית. "בהתאם לפסיקה, אין מקום לדרוש מעורך תסקיר לבחון חלופות אשר אי-ישימותן מובהקת וברורה כבר בראשית", קבעו השופטים.

השופטים סיכמו וקבעו כי ההחלטה על אישור התכנית התקבלה לאחר שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, ולכן אין מקום להתערב בה.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן