הפרויקטורית: התפקיד שנולד מהכאוס של ההתחדשות העירונית

בעולם ההתחדשות העירונית רגילים לדבר על זכויות, קומות, אחוזי חתימות ולוחות זמנים. אבל מאחורי כל פרויקט של מאות מיליוני שקלים עומדים אנשים – דיירים, משפחות, קהילות – שמישהו צריך להחזיק עבורם את התמונה המלאה. את המקום הזה תופסת מור בראון, בעלים ומנכ”לית חברת רום התחדשות עירונית, מי שמגדירה את עצמה קודם כל כ"אישה של אנשים", ורק אחר כך כמי שמובילה תהליכים מורכבים.

בראון התארחה באולפן “הפרויקטורית להצלחה”, בהנחיית עורכת "מגדילים", כרמלה קופר, וסיפרה על מקצוע הפרויקטור, מקצוע שלא נלמד באוניברסיטה אלא נולד מהשטח, מתוך צורך אמיתי. "פרויקטור זה משהו שנולדים איתו", היא אומרת. "אם אתה באופי שלך אחד שאוהב להניע, לדחוף דברים קדימה ולחבר בין אנשים – זה משהו שקיים בך. יש דברים שאי אפשר ללמד".

מנצחת על התזמורת
התחדשות עירונית, מבחינת בראון, היא תהליך שבו מישהו חייב לנצח על תזמורת שלמה. "בכל פרויקט יש אינספור אנשי מקצוע – עורך דין, שמאי, מפקח, אדריכל, יועצי תשתיות, בנק, יזם ורשות מקומית. אם אין גורם אחד שמחבר את כולם, כל אחד מנגן לבד והפרויקט נתקע".

אבל התפקיד לא מסתכם בניהול מקצועי. "מעבר להכול, צריך לנהל את הדיירים. הם החלק הכי חשוב בעסקה, והצד שהכי קל לשכוח. הם לא אנשי מקצוע, הם אנשים שחיים בתוך חוסר ודאות, פחדים ושאלות. מישהו צריך לדברר, להסביר, לגשר ולהיות שם עבורם".

כמה שיותר מוקדם – יותר טוב
לדבריה, המקום הנכון של הפרויקטור הוא כבר בתחילת הדרך. "אפילו לפני מינוי נציגות. ככל שהפרויקט מתארגן נכון מהשלבים הראשונים, כך יהיה קל יותר לייצר הסכמות, למנוע משברים ולבנות תהליך שמחזיק לאורך שנים". עם זאת, היא מבהירה שלא כל פרויקט מתאים לה. "צריך רצון. נכונות ללכת דרך. אני יודעת לתת שירות מעולה ולחסוך טעויות, אבל אני לא יכולה להכריח אנשים לרצות פרויקט. לרצות זה גם לדעת להתפשר ולהבין שמדובר במסע ארוך".

עסקה בלי לדעת את הסוף
אחת הנקודות המורכבות בהתחדשות עירונית, לפי בראון, היא שהדיירים יוצאים לדרך בלי לדעת מראש מה העסקה שיקבלו. "זה עובד הפוך מכל עסקה רגילה. קודם מתאגדים, ממנים יועצים ויוצאים למכרז יזמים, ורק אז מבינים מה מוצע. לכן צריך אמון בתהליך עצמו".

ההתחדשות העירונית, היא מזכירה, היא עסקה משולשת – דיירים, רשות מקומית ויזם. "הדיירים הם הצד שזקוק להגנה הכי גדולה. משם נולד הצורך בפרויקטור – מישהו שכל המחויבות שלו היא אך ורק לדיירים".

שקיפות, סדר ונוהלים
אמון, לדבריה, נבנה דרך שקיפות וסדר. "אנחנו עובדים עם נוהלים ברורים, פרוטוקולים ותהליך סדור. מי שמחפש קיצורי דרך לא יגיע לסוף. צריך ללכת מסודר ולהיות גלויים מהיום הראשון".

הצורך הזה מתחדד במיוחד בתקופה של חוסר ודאות, שהחריפה מאז המלחמה. "חוסר הוודאות היה גם קודם, אבל המלחמה יצרה דחיפות במיגון – כמו שהקורונה יצרה דחיפות במרפסות. הבעיה היא שהפער בין הצורך לבין המימוש במדינה הוא עצום".

החיים אחרי החתימה
בראון מדגישה שהעבודה האמיתית מתחילה דווקא אחרי החתימה עם היזם. "ש פינויים, דירות שכורות, חזרות, שיבוצים. אלו שלבים קריטיים שאנשים לא מבינים עד שהם שם".
כך למשל שלב השיבוצים – בחירת דירות התמורה. "זה אירוע של ממש. לבחור דירה מתוך מאות, לוודא שהיא תואמת למה שמגיע לך, ושאף אחד לא קיבל יותר ממך. הכול חייב להתנהל בצורה גלויה ושקופה, כדי שכולם יצאו רגועים". 

לדבר בגובה העיניים
לאורך השנים עבדה בראון עם אוכלוסיות מגוונות – קשישים, צעירים, ירושלמים, צפונים. "אני יכולה לשבת מול מנכ”ל של חברת נדל”ן גדולה ומול דיירת מקומה רביעית בלי מעלית, ולהסתכל לשניהם בגובה העיניים. בסוף כולנו אנשים".

שני טיפים לדיירים
לקראת 2026, בראון מציעה לדיירים שני כללי אצבע ברורים:
האחד – לא להיכנס לעסקה של מאות מיליוני שקלים בלי גורם שמנהל את האירוע. "אנחנו עושים בדיקה לפני קניית רכב ולוקחים יועץ למשכנתא, אבל פה אנשים מוותרים".
השני – לעבוד רק עם יועצים שמייצגים דיירים בלבד. "זה תחום מלא אינטרסים. חייבים לדעת שהיועץ שלך לא תלוי ביזם".

מה מניע אותה?
בסיום, כשנשאלה מה מניע אותה להמשיך בתהליכים ארוכים ומורכבים כל כך, ענתה בלי להתלבט: "אנשים. אני באמת אוהבת אנשים".
משפט אחד שמזקק את כל העשייה – ומסביר למה, בעולם של בניינים, מי שמחזיק את הפרויקט באמת הוא מי שמחזיק את האנשים.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן