דלית רביב: "המפתח הוא למכור - גם כשהשוק סובל מכפור"

חצי שנה בלבד אחרי שנכנסה לתפקיד מנכ"לית ICR, אחת מחברות הנדל"ן הגדולות בישראל, דלית רביב כבר מוצאת את עצמה בלב אחד המשברים הקשים ביותר שידע הענף. ברקע – מלחמה מתמשכת, מחסור חמור בעובדים, עלויות בנייה שמתייקרות וריבית גבוהה שמכבידה על היזמים. 

רביב, שכיהנה במשך 32 שנה בבנק הפועלים, מתוכן כמשנה למנכ"ל, מספרת כי דווקא השינוי החד הזה העניק לה אנרגיה מחודשת: "תמיד אמרתי שאם לא אהיה בנקאית, אעסוק בנדל"ן. המעבר הזה הוא מבחינתי התחדשות מרתקת, נושא שאני מאוד אוהבת, וגם הזדמנות ללמוד תחום חדש מבפנים."

שלושה וקטורים נגדיים – מלחמה, מחסור בעובדים וריבית
עם כניסתה לתפקיד בתחילת 2025, זיהתה רביב שלושה גורמים מרכזיים שמכבידים על הענף. הראשון הוא המלחמה, שהביאה להיעדר של כ־100 אלף עובדים פלסטינים. "זה כוח עבודה אדיר שפשוט נעלם," היא מסבירה. "לקח זמן להכניס עובדים חלופיים, ועד היום יש חוסרים." השני הוא האטה במכירות – אנשים מהססים לקנות דירה כשהם תחת אזעקות ובצל אי־ודאות ביטחונית. והשלישי – הריבית. "בעבר, כמי שבאה מהמערכת הבנקאית, זה היה מצוין שהריבית גבוהה. עכשיו, כשאני בצד של היזמים, אני מחכה שהיא תרד. זה ענף עתיר מימון, ועלויות הריבית כבדות מאוד."

מלאי שיא – אבל הביקוש לא נעלם
הנתונים מדברים על כ־80 אלף דירות חדשות שנותרו על המדף. ועדיין, רביב משוכנעת שאין מדובר במשבר ביקושים: "דיור הוא מוצר קשיח. יש עצירה זמנית, אנשים מחכים לירידות מחירים – אבל בסוף זה לא יקרה. עלויות הקרקע, הבנייה והמימון רק עלו, ולכן גם המחירים נותרו גבוהים."

במציאות הזו, היא מדגישה, ל־ICR יש יתרון יחסי: יכולת לייצר מכירות גם בתקופות הקשות ביותר. "שם המשחק הוא למכור. זה מה שיודעים לעשות בקבוצת ישראל־קנדה, גם כשהשוק כפור. אנחנו מוכרים דירות יוקרה באזורי הביקוש, בארץ ובחו"ל, ויודעים להביא רוכשים גם כשכולם מהססים."

התחדשות עירונית – בין דיירים ליזמים
אחד הנושאים הבוערים הוא תחום ההתחדשות העירונית. רביב מתארת מציאות מורכבת: פרויקטים ארוכי טווח שמתבססים על תקן 21, אך במהלכם משתנים מחירי הבנייה, המימון והתמורות לדיירים. "כשהורסים את הבניינים ועולים על הקרקע, זה כבר פרויקט רגיל. אבל התמורות נקבעו שנים קודם לכן, והיום המספרים שונים. במקרים מסוימים אין ברירה אלא לשנות את ההסכמים – אחרת הפרויקט לא יתממש."

המלחמה, לדבריה, גם שינתה את התפיסה של הדיירים: "כולם הבינו כמה חשוב שיהיה ממ"ד. חדר מדרגות כבר לא מספיק. ראינו את האיומים מאיראן – מקלטים וממ"דים הצילו חיים. אנשים מבינים שעכשיו הם חייבים לחדש את הבניינים מהר, כדי להבטיח ביטחון אישי."

רשויות מקומיות – מהמעצור למנוע
אם בעבר רשויות רבות חששו מפרויקטים של פינוי־בינוי, היום המגמה השתנתה. "ראשי ערים אומרים לנו – תתחילו, תעלו על הקרקע," היא מספרת. הפתרון הגיע בין היתר בזכות עירוב שימושים – שילוב מגורים עם מסחר, משרדים ומבני ציבור. "זה עוזר לעיר להתמודד עם הגידול באוכלוסייה ולספק שירותים – מגני ילדים ועד שטחי ציבור."

ומה עם הפריפריה?
בעבר לא הייתה ל־ICR תוכנית לפעול מחוץ לגוש דן, אך רביב רואה בכך כעת חלק מחזון רחב יותר: "אני חושבת שצריך להיות פרוסים על כל הארץ. זה גם עניין של ציונות – לא נוכל להשאיר את הצפון והדרום מאחור. אחרי שהמלחמה תסתיים, אני מאמינה שהאזורים האלה יהיו חזקים יותר מבעבר."

הממשלה והרשויות – "לפעמים רק לא להפריע"
רביב מבקרת את הממשלה על כך שהשאירה את הענף להתמודד לבדו עם המשבר: "בניגוד לקורונה, הפעם סדר העדיפויות היה אחר. הממשלה הייתה עסוקה בלחימה, והקבלנים הרגישו שנשארו לבד." גם הרשויות, לדבריה, אינן מקלות: "לקבל היתר בנייה או טופס 4 זו כמעט משימה בלתי אפשרית. כל עיכוב מאריך את חיי הפרויקט ומסכן את היזם. חודש עיכוב שווה הרבה מאוד כסף."

מבט קדימה – להכפיל את השווי
ולמרות כל הקשיים, רביב שומרת על שאיפה ברורה: "אני בונה עכשיו את התשתיות של החברה. ההישג הגדול מבחינתי יהיה להכפיל את שווי החברה. כלל נכנסו בשנה שעברה לפי שווי של 1.7 מיליארד שקל. המטרה – להגיע לשלושה עד שלושה וחצי מיליארד. זה לא יקרה בשנה אחת, אבל בטווח של שנתיים־שלוש – בהחלט כן."

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן