הפכו את ההחלטה: חדר כושר שנסגר ישלם ארנונה כמחסן

המחסן של כאילו: בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי חדר כושר שחדל מלשמש לייעודו יסווג כמחסן, ותוטל עליו ארנונה מופחתת. בכך ביטל בית המשפט החלטה של ועדת הערר המחוזית, שקבעה כי כדי להכיר במחסן לצרכי ארנונה עליו לשרת עסק אחר של בעליו. בפסק הדין נקבע כי סיווג של נכס בהתאם לצו הארנונה צריך להיות בהתאם לשימוש הספציפי הנעשה בו בפועל, ולא על פי זהות המחזיק.

הרקע למחלוקת הוא סיווגו של נכס בשטח של 197 מ"ר ברחוב איינשטיין בתל אביב. הנכס שימש בעבר כחדר כושר אך לא קיבל היתר לשימוש חורג ומאז סוף 2021 הופסקה פעילותו ואוחסן בו ציוד של החברה שהחזיקה בנכס. למרות זאת, מנהל הארנונה בעירייה סיווג את הנכס בסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים" על פי צו הארנונה. החברה טענה כי יש לסווג את נכס כמחסן, אך בעירייה השיבו כי הנכס אינו עומד בקריטריונים לכך. מדובר בקביעה בעלת משמעות כספית נכבדת: הארנונה לבניינים שאינם למגורים ברחוב אינשטיין הוא כ-450 שקל למ"ר לשנה. הארנונה למחסנים ששטחם על 100 מ"ר היא כ-120 שקל למ"ר.

בעקבות החלטה זו, הגישה החברה ערר לוועדת הערר המחוזית כנגד סיווג הנכס. הוועדה דחתה את הערר, לאחר שקבעה כי תנאי לסיווג נכס כמחסן הוא קיומו של עסק אחר אותו הנכס משרת – הנמצא בידי אותם בעלים. הוועדה קבעה כי אין מדובר במחסן המשרת עסק אחר של החברה המחזיקה בנכס, מכיוון שחדר הכושר אינו פעיל והחברה לא הוכיחה אלו עסקים נוספים יש לה, אותם משרת המחסן.

על רקע זה הגישה החברה, באמצעות עו"ד מוטי איצקוביץ, ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד החלטת ועדת הערר. בערעור טענה החברה כי לא מתקיימת בנכס פעילות של חדר כושר, וכי הנכס משמש לאחסון בלבד ולא מתקיימת בו פעילות מסחרית כלשהי. עוד נטען כי הציוד המאוחסן בנכס שייך לעסקים פעילים השייכים לקבוצת החברות לה שייכת החברה המערערת ולא מדובר בציוד של חדר הכושר לשעבר בלבד. מנהל הארנונה בעירייה טען מנגד כי יש להותיר על כנה את החלטת ועדת הערר. 

השופטת ארנה לוי, שדנה בתיק, קיבלה את הערעור. השופטת קבעה לשון הסעיף בצו הארנונה העוסק בסיווג מחסנים, "אינה מחייבת קיום עסק אחר של המחזיק אותו משרת המחסן ולטעמי גם לא ניתן ואין הצדקה ללמוד מלשון הסעיף על תנאי כזה". 

בהתייחסה לנכס שבבעלות המערערת, כתבה השופטת: "כאשר מדובר במחסן עצמאי פסיבי, אשר העומס שהוא יוצר על התשתיות והשירותים העירוניים קטן מאד יחסית לעסק פעיל, וכאשר הוא עצמו אינו עסק מניב המייצר הכנסה וערך כלכלי נפרד, אין כל הצדקה לשלול ממנו את הסיווג המתאים למחסנים ואת התעריף המתאים לנכס המשמש לאחסנה בלבד. סיווג המחסן הנדון כנכס מסחרי, בו מבוצעת פעילות עסקית מסחרית, בהתאם לשימוש האחרון שנעשה בו, חדר כושר, אינו תואם את צו הארנונה וגם לא את השכל הישר".

עוד נכתב בפסק הדין כי הכלל הבסיסי לגבי סיווג נכס בהתאם לדיני הארנונה הוא כי הסיווג צריך להיות בהתאם לשימוש הספציפי הנעשה בפועל באותו הנכס. "המבחן אינו של זהות המחזיק ושל עיסוקו הכללי של המחזיק ואלו אינם רלוונטיים. אין חולק כי השימוש בנכס הנדון הוא שימוש של אחסנה ואחסנה בלבד, כך שנדרשת הנמקה מיוחדת על מנת לקבוע סיווג שאינו תואם את השימוש".

השופטת הורתה, איפוא, לעירייה לסווג את הנכס כמחסן, ואף הטילה עליה הוצאות בסך 30,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן