ערן סיב: מי שלא דואג לאנשים שעובדים בידיים - יגלה מהר מאוד שהמדינה נתקעת

ערן סיב, יו״ר התאחדות קבלני השיפוצים בישראל, פועל בנקודת חיבור רגישה במיוחד: בין עבודה פיזית קשה, כלכלה יומיומית של אלפי עסקים קטנים, לבין מדיניות ממשלתית שמתקשה להדביק את קצב המציאות. בעיצומה של תקופה ביטחונית וכלכלית מורכבת, הוא מייצג ציבור גדול של קבלנים ואנשי מקצוע – כאלה שמחזיקים בפועל את שיקום הבתים, הדירות והמרחב האזרחי בישראל. “ענף השיפוצים הוא לא מותרות,” הוא אומר. “הוא תשתית אזרחית. בלי שיפוצים אין שיקום, אין התאמה למציאות משתנה, ואין מענה אמיתי לנזקי מלחמה.”

החסם הגדול: אין ידיים עובדות – ואין זמן להמתין
הבעיה המרכזית שמונעת מענף השיפוצים להתקדם מקצועית וכלכלית, לפי סיב, ברורה וכואבת: מחסור חמור בכוח אדם מקצועי וחוקי. מחסור שהיה קיים עוד לפני המלחמה – אך החריף באופן דרמטי מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
לפני המלחמה הועסקו בענף כ־15 אלף עובדים פלסטינים, שהיוו כוח עבודה מרכזי. עם הפסקת כניסתם כמעט לחלוטין, אלפי עבודות שיפוץ נתקעו, לוחות זמנים התארכו, והמחירים עלו – לא מתוך רווחיות, אלא מתוך חוסר יכולת לעמוד בביקוש.

למרות החלטת ועדת מנכ״לים ממשלתית מיולי 2024 להביא 5,000 עובדים זרים לענף, בפועל נכנסו לישראל רק כ־800. התאחדות קבלני השיפוצים אף נאלצה להוציא משלחות מיון לחו״ל, אך אחוזי המעבר נמוכים מאוד, והקצב איטי. “אם נמשיך כך,” הוא אומר, “ייקח ארבע שנים להגיע למכסה שהוקצתה – וזה פשוט לא רלוונטי למציאות.”

מעבר לפגיעה בקבלנים ובציבור, מדובר בנזק כלכלי כבד למדינה: אובדן מוערך של כ־2 מיליארד שקלים בשנה בהכנסות ישירות ועקיפות. “זה שיתוק שקט,” הוא מזהיר, “אבל כזה שמכרסם מבפנים.”

רגולציה בלי הבחנה – והמחיר שמשלם הציבור
אחד הנושאים שסיב מרבה לעסוק בהם הוא הקשר הבעייתי בין רגולציה לבין התרחבות השוק הלא חוקי. לדבריו, כאשר אין בידול ברור בין קבלן רשום, מקצועי ומפוקח – לבין גורמים שפועלים ללא רישוי ואחריות – הציבור הוא הראשון להיפגע.

הוא מתאר מציאות שבה עובדים זרים שברחו ממעסיקיהם מפרסמים עבודות שיפוץ ברשתות החברתיות, פועלים ללא פיקוח וללא ביטוח, והצרכנים כלל אינם מודעים למעמדם. “המדינה חייבת לפעול בנחישות,” הוא קובע, “ולהפעיל אכיפה אמיתית שתגן על הציבור ועל הקבלנים הישרים כאחד.”

אמון ציבורי: לא קמפיין – אלא מהלך עומק
בעיני סיב, הפגיעה הגדולה ביותר בענף השיפוצים היא אובדן האמון הציבורי. לא בגלל רוב הקבלנים – אלא בגלל מיעוט לא חוקי ורועש שפוגע בתדמית של כולם.

“עשרות אלפי אנשי מקצוע פועלים כחוק, משלמים מיסים, מבוטחים ומקפידים על סטנדרטים,” הוא מדגיש. “ובכל זאת, הם נאלצים להתמודד עם דימוי שלילי שלא הם יצרו.”

שיקום האמון, לדבריו, אינו עניין תדמיתי אלא מהלך מערכתי: אכיפה, הסדרה, והנגשת מידע שיאפשר לצרכן להבדיל בין קבלן מקצועי לבין גורם עברייני. רק כך ניתן יהיה להחזיר לענף את המעמד הראוי לו.

בין קריסה שקטה לתיקון אמיתי
התרחיש שמדאיג את סיב ביותר הוא עזיבה הולכת וגוברת של קבלנים מקצועיים את הענף. כבר כיום, כ־12% מקבלני השיפוצים הרימו ידיים – לא מחוסר עבודה, אלא מחוסר אפשרות לנהל עסק בתנאים הקיימים. פרויקטים מתעכבים, לקוחות מתוסכלים, והוצאות שאינן ניתנות לכיסוי. “אם המגמה תימשך,” הוא מזהיר, “השוק הלא מפוקח יגדל – והאיכות והאמון ייפגעו עוד יותר.”

ועדיין, הוא מאמין שאפשר לשנות כיוון: הבאת עובדים זרים בהיקף אמיתי, השקעה בהכשרה מקצועית, והכרה בקבלנים החוקיים כמרכיב חיוני במנגנון השיקום של המדינה.

התחדשות עירונית: תפקיד מבצעי, לא שולי
בתוך עולם ההתחדשות העירונית, סיב מדגיש כי קבלני השיפוצים אינם “קבלני משנה” בלבד. בפרויקטים של חיזוק, עיבוי ושימור מבנים, הם מבצעים את עיקר העבודות הפנימיות: אינסטלציה, חשמל, ריצוף, גבס וגמר.
הידע שלהם על המבנה, הדיירים והתשתיות קריטי להצלחת הפרויקט. “ככל שהשילוב שלנו מוקדם יותר,” הוא אומר, “כך משתפרים לוחות הזמנים, איכות העבודה ושביעות רצון הדיירים.”

מנהיגות, אנשים ומשמעות
כאשר הוא נשאל איזו עצה היה נותן לעצמו ביום הראשון בתפקיד, תשובתו משקפת את תפיסת עולמו: "להיות נחוש בהחלטותיך, גם אם הן לא תמיד מקובלות – אבל תמיד לפעול ביושר ובשקיפות –  והכי חשוב תמיד לדאוג לאנשים שלך  שלא יפגעו מהבירוקרטיה ומהחלטות חיצוניות".

ואם תשאלו מה שמחזיק אותו בתפקיד הציבורי הלא פשוט הזה, סיב עונה: "הידיעה שאני מייצג ציבור גדול של אנשים טובים שאין לו קול חזק ולרוב ציבור שמקופח ושאפשר באמת לשנות דברים לטובת ציבור המדהים הזה שגם סובל לרוב מסטיגמות שליליות שחייבים לשנות גם אותם.

לשאלה מה הדבר שבתפקיד הזה הפתיע אותך הכי הרבה לגבי עצמך, הוא עונה: "כמה סבלנות נדרשת כדי לייצר שינוי במדינה שלנו , וכמה עקשנות צריך כדי לא לוותר בדרך".

מבט קדימה
בעוד חמש עד עשר שנים, ערן סיב רואה ענף מוסדר, עם קבלנים מורשים, כוח אדם חוקי ומקצועי, אמון ציבורי גבוה – ויכולת למשוך צעירים לעשייה.
ענף שמקבל סוף־סוף את ההכרה הראויה לו: לא כשוליים של הנדל״ן, אלא כבסיס שעליו הכול נשען.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן