קארן חרס ברנזון: אני עומדת בחזית כדי שאף אחד לא יישאר מאחור

בעולם ההתחדשות העירונית מדברים הרבה על זכויות, היתכנות כלכלית ולוחות זמנים. אבל עבור קארן חרס ברנזון, מי שעוסקת כבר קרוב לשני עשורים בליווי צמוד וארגון דיירים, נקודת ההתחלה – וגם נקודת הסיום – הן תמיד האנשים.

המשרד שמובילה קארן מתמחה בליווי דיירים בפרויקטים של התחדשות עירונית, פינוי־בינוי והתחדשות בניינית, משלב ההתארגנות הראשונית ועד לעלייה לקרקע ואכלוס. לאורך 18 שנות פעילות, ליווה המשרד כ־3,000 בעלי דירות בפרויקטים מגוונים ברחבי הארץ, במרכז ובפריפריה, כאשר עשרות מהם כבר אוכלסו בפועל.

אבל מעבר להיקפים, מה שמגדיר את עבודתה הוא האופן שבו היא תופסת את התהליך. “התחדשות עירונית היא קודם כול תהליך אנושי,” היא אומרת. “מי שמתעלם מזה – יגלה מהר מאוד שהפרויקט נתקע.”

ליווי שמתחיל ביום הראשון – ונשאר עד הסוף
ניהול התהליך, מבחינת קארן, מתחיל הרבה לפני מכרז או בחירת יזם. הוא מתחיל ביום שבו הדיירים פונים אליה לראשונה. “אני לא מתחילה מנכס,” היא מסבירה, “אני מתחילה מהאנשים.”

העבודה כוללת היכרות עמוקה עם הצרכים, החששות והקווים האדומים של כלל בעלי הדירות, ויצירת תהליך שבו לכל דייר יש מקום. אחד העקרונות המרכזיים שמנחים אותה הוא שאין דבר כזה “להחרים דייר סרבן”.

“גם התנגדות היא חלק לגיטימי מהתהליך,” היא אומרת. “ברוב המקרים היא נובעת מפחד, מחוסר הבנה או מקושי אישי.” הדבר בולט במיוחד כשמדובר בקשישים, שעבורם התחדשות עירונית אינה עסקת נדל״ן – אלא שינוי חיים דרמטי. “הם הראשונים שצריכים לקבל תשומת לב, ליווי והסבר אישי, בקצב שמתאים להם.”

להיות בחזית – ולתרגם מורכבות לשפה אנושית
נקודת החוזקה המרכזית של קארן היא היכולת לעמוד בחזית מול האנשים. לא מאחורי מסמכים, ולא רק דרך נציגויות – אלא בשטח. לנהל שיח מורכב, לעיתים טעון, אך תמיד מכבד.

התפקיד שלה, לדבריה, הוא לתרגם מציאות תכנונית, משפטית וכלכלית לשפה ברורה ונגישה, מבלי לוותר על אף אחד בדרך. “אנשים לא צריכים להבין הכול,” היא אומרת, “אבל הם חייבים להרגיש שרואים אותם, שמקשיבים להם, ושאין החלטות שמתקבלות מעל הראש שלהם.”

גם אופן ניהול המכרז משקף את התפיסה הזו. המכרז נערך על ידי נציגות הבעלים ובשמה, מתוך הבנה ברורה שהנציגות היא בעלת השליטה והאחריות על ההליך – לא היזם ולא גורם חיצוני.

משברים הם לא תקלה – הם חלק מהדרך
בתהליכים ארוכים כמו התחדשות עירונית, משברים הם כמעט בלתי נמנעים. מבחינת קארן, השאלה אינה אם יהיו משברים – אלא איך מנהלים אותם.

“הדרך להתמודד עם משבר היא לא דרך כוח,” היא אומרת, “אלא דרך מסגרת ברורה, שקיפות ונוכחות מתמשכת.” ניהול נכון של מכרז, הסכם מדויק ולוחות זמנים מוסכמים יכולים להפחית משמעותית חיכוכים, אבל גם אז נדרשת עבודה יומיומית.

במקרים של סכסוך, המטרה היא לזהות את שורש ההתנגדות, להבחין בין התנגדות לגיטימית לניסיון לעכב – ולמצוא פתרונות שמחזקים את ההתאגדות ולא מפרקים אותה. עירוב אנשי המקצוע שמונו על ידי נציגות הבעלים הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך הזה.

הרגעים שבהם מבינים למה זה שווה את הכול
כששואלים את קארן מה מספק אותה בעבודה, היא לא מדברת על רגע אחד – אלא על רצף. “הרגעים המספקים ביותר הם כשהפרויקט מתקדם לאורך זמן בצורה יציבה,” היא אומרת, “כשהדיירים מרוצים, ויש קשר רציף ושקוף מול היזם.”
בעיניה, אחד המדדים החשובים להצלחת תהליך הוא מצב שבו היזם משתף את הדיירים בעדכוני סטטוס שוטפים – גם בקשיים וגם בהצלחות. “שם נבנה אמון אמיתי.”
גם אם הדרך ארוכה, גם אם לוקח זמן להוציא היתר או להשלים ביצוע, יש רגע אחד שמכנס את הכול: הרגע שבו חונכים יחד את הבניין החדש. “עומדים על המרפסות, נושמים לרווחה – וכמו בלידה, שוכחים את הדרך הארוכה שהובילה לשם.”
ולפעמים, היא אומרת, הסיפוק מגיע דווקא מהרגעים הקטנים. שיחת טלפון מדייר שמודה רק על כך שענו לו. “גם אם השאלה נראית זניחה – עבורו היא עולם ומלואו. שם, בעיניי, נמדדת הצלחה אמיתית.”

מה חייב להשתנות – ומה אסור לאבד בדרך
במבט רחב על התחום, קארן מצביעה על צורך ברור בקיצור לוחות הזמנים במערכת התכנון ובהגברת הוודאות. “תהליכים ממושכים שוחקים אמון ופוגעים בדיירים לאורך זמן,” היא אומרת.
ומנגד, יש דבר אחד שחייב להישמר: התפיסה שההתחדשות העירונית היא בראש ובראשונה תהליך אנושי וחברתי. “כבוד לדיירים, הקשבה אמיתית וניהול אחראי – אלה הבסיס לפרויקטים שמצליחים באמת.”

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן