פריפריה גם 5 דקות מרוטשילד

אפתח בכך שאין לי דבר וחצי דבר כנגד החלטות הממשלה להשקיע מיליארדי שקלים בהסכמי גג בקריית גת, באר שבע ודימונה ובד בבד בפיתוח תשתיות תעסוקה, חינוך, בריאות ואיכות חיים בפריפריה.

זוהי בהחלט החלטה נכונה ומתבקשת, הן מבחינה לאומית של יישוב הפריפריה בכלל והנגב בפרט, הן כלכלית, הן חברתית והן הגשמת היעד של פיזור אוכלוסין, קל וחומר כשהתחזיות מדברות על 20 מיליון ישראלים עד לשנת 2060.

אולם, וזה אולם גדול, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמדינת ישראל של 2025 קיימת פריפריה נוספת, לא פחות משמעותית, שמתגוררים בה לא פחות ישראלים. פריפריה זו, בשונה מהפריפריה המוכרת לכולנו של הנגב והגליל, ממוקמת ממש בטבור המדינה, בלב ליבה של מדינת תל אביב, מרחק דקות נסיעה מעטות משדרות רוטשילד.

הפריפריה של שכונות דרום תל אביב ויפו, כמו גם שכונות ותיקות גדולות הפזורות בכל ערי גוש דן, כולל פתח תקוה, רמת גן, חולון ובת ים, רחוקה מרחק שנות אור מהדימוי המקובל של "מדינת תל אביב". היא מתאפיינת ברובה הגדול באוכלוסייה חלשה ביותר מבחינה סוציו אקונומית, בתשתיות פיזיות רעועות, בדיור המתאפיין בין היתר במחסור בממ"דים, העדר רישום בטאבו, בניינים מתפוררים ותשתיות פיזיות רעועות. 

אין זה מקרה, לדוגמה, שרמות מחירי הנדל"ן בחלק נכבד משכונות ומתחמים אלה, דומות הרבה יותר לרמות המחירים בערי פריפריה מרוחקות דוגמת עכו וטבריה בצפון או אופקים ודימונה בדרום, מאשר למחירים בלב תל אביב, זאת למרות המרחק הפיזי שלעיתים קרובות הינו מרחק הליכה קצר.

זהו, לטעמי, פספוס ענק למדינת ישראל, הן במישור הלאומי והחברתי, אולם גם פספוס כלכלי. מדובר בהפסד שנתי של עשרות מיליארדי שקלים מידי שנה למשק ופספוס פוטנציאל לפינוי בינוי וקידום של לפחות עוד מיליון יחידות דיור חדשות, רובן ככולן בגוש דן, כלומר בלב אזור הביקוש.

אחת הסיבות העיקריות לכך שבשונה מהפריפריה של הנגב והגליל, שתשומת הלב הממשלתית מופנית אליה כל העת, כולל שר לפיתוח הנגב והגליל וכן תקציבים יעודים גדולים, הינה בעובדה שהפריפריה הזו מוכמנת(!) בלב ליבן של ערים שנחשבות ברובן הגדול לאמידות, שלא לומר עשיות, דוגמת העיר תל אביב.

עובדה זו מחבלת באופן פרדוקסלי בשינוי המעמד של אותם אזורים. דוגמא מובהקת לכך מהווה שכונת התקווה שבדרום מזרח תל אביב, בה עד היום הרוב הגדול של הבניינים הינם נעדרי טאבו, עובדה שאינה מאפשרת כלל פינוי בינוי והתחדשות עירונית בכלל והתשתיות הפיזיות בה מזכירות יותר ערי עולם שלישי מאשר עיר עולם שהוכתרה כ"עיר לבנה" על ידי אונסקו.

אם הגיע הזמן לשינוי? בהחלט כן. אני קורא בזאת למקבלי ההחלטות לצרף, כאן ועכשיו, את אותן מתחמים ושכונות במרכז הארץ לקטגוריה של "פריפריה" הדגש חייב להיות על המשך השלמת קווי הרכבת הקלה, ובהמשך גם המטרו, עובדה שתקרב אותן מבחינות יוממות לכל מרכזי התעסוקה, ובד בבד העברת כל הבניינים ברשם המקרקעין על מנת שניתן יהיה לבצע התחדשות עירונית כוללת ובד בבד שדרוג כל התשתיות, הן פיזיות והן חינוך, בריאות ופנאי. רק כך ניתן יהיה לתקן את העוול ההיסטורי!

*כותב המאמר עידו שחם הוא עורך-דין ושמאי מקרקעין מומחה למיסוי נדל"ן והתחדשות עירונית

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן