ארבעים שנה לאחר שרכשו דירה, יפוצו ב-360,000 שקל בגלל ליקויי בנייה חמורים

למעלה מ-40 שנה לאחר שרכשו דירה, יפוצו בעליה בכ-360,000 שקל בגלל ליקויי בנייה חמורים ומסוכנים. כך קבע בית משפט השלום בירושלים, שקיבל במלואה תביעה שהגישה בעלי הדירה נגד חברת הבנייה שיכון ופיתוח שבנתה את הדירה וחברת רלפו ישראל, שממנה נרכשה החברה. התובעים טענו בתביעה כי רק לאחר שביקשו לבצע עבודות שיפוצים נרחבות בדירה, נתגלה כשל הנדסי חמור בבניית הבניין שאף הביא לפינויים מהדירה. בית המשפט קבע כי מכיוון שהליקויים התגלו במהלך השיפוצים, לא חלה עליהם התיישנות.

בשנת 1982 רכשו התובעים, בני זוג, את הדירה בשכונת גילה בירושלים מידי חברת רלפו, שרכשה אותה מחברת שיכון ופיתוח, שבנתה את הדירה כחלק מיוזמה ממשלתית. בחוזה המכר נכתב כי לא נעשה בדירה שום שימוש ולא ידוע לה על ליקויים כלשהם. בתביעה שהגישו, טענו בני הזוג כי בראשית 2014 לאחר יציאת התובעת לגמלאות, הם החליטו לערוך שיפוץ בדירה. לטענתם, במהלך עבודות השיפוצים זיהה הקבלן שקיעה ברצפת הדירה, והעלה חשש שרצפת הדירה נעדרת תמיכה מספקת. מהנדס שבחן את הליקויים גילה כי מתחת לרצפת הדירה קיים חלל, דבר שהעלה חשד לכשל הנדסי בזמן הבנייה.

עוד נכתב כי מהנדס מבנים מסוכנים מטעם עיריית ירושלים שהגיע למקום ביצע בדיקה שתוצאותיה הצביעו על כך שהבניין מהווה סכנה. מהנדס העירייה קבע כי  הכשל בבנייה הוביל לליקויי בנייה חמורים אשר חייבו את התובעים לבצע על חשבונם עבודות חיזוק בחלל שהתגלה מתחת לדירתם. עוד נוטען בתביעה כי בני הזוג נאלצו להתפנות מדירתם עד להסרת הסכנה עקב צו סגירת המבנה מיום. ואם לא די בכך, במהלך עבודות החיזוק התגלה כי עמוד התמך של הבניין אשר נמצא באותו חלל נבנה במקור במידות שאינן מספקות את ייעודו, ולכן התובעים חויבו לחזק גם אותו.

חברת שיכון ופיתוח טענה בתגובה כי על התביעה חלה התיישנות, מאחר שלא הוגשה תוך 10 שנים. בנוסף נטען כי הדירה לא נרכשה משיכון ופיתוח אלא מחברת רלפו. עוד טענה החברה כי בתקופה הרלוונטית היא עסקה בניהול ושיווק קרקעות לבניה עבור משרד השיכון, לא שימשה בעצמה כקבלן מבצע, וכלל לא עסקה בבנייה.

לעניין הנזק, טענה החברה כי זליגת החול התרחשה מחפירת חלל מתחת לדירה לאחר שימוש של למעלה מ-40 שנה בדירה. עוד נטען כי בשכונה בה נמצא הבניין נערכו עבודות בנייה רחבות ללא היתר באופן שהשפיע על מצב הבניינים והדירות. חברת רלפו, שמכרה את הדירה, נסגרה.

במהלך עדותה, סיפרה התובעת: "קנינו דירה וזאת הייתה הדירה שלנו, אני עד אותו רגע שהקבלן שראה שמתוך החור הזה שהוא התחיל להסיר את האריחים החור הלך וגדל והחול חלחל פנימה. מאותו רגע אני הבנתי שמתחתיי יש מקום. עד אותו רגע שהוא פתח ועם הנייד שלו האיר את הרצפה פנימה, אז הבנו שיש יש מתחתינו חלל."

השופט חיים פס, שקיבל את התביעה, דחה את טענת החברות הנתבעות להתיישנות, וקבע כי ספירת תקופת ההתיישנות החלה מרגע גילוי הליקויים, בזמן שביצעו את השיפוצים. בפסק הדין, ציין השופט כי בהתאם לסעיף 8 בחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר מרגע שנודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התובענה: "התובעים קנו את הדירה בשנת 1975 וגילוי ליקוי בנייה היה בשנת 2014. משלא ידעו התובעים על העובדות המהוות את עילת התובענה מעבר לנזק עצמו, יחול סעיף 8 לחוק ההתיישנות. מרוץ ההתיישנות החל רק מיום גילוי עובדות אלו".

השופט כתב כי הוא מצא את עדות התובעת מהימנה ביותר: "התובעת סיפרה כי בכל שנות מגוריהם בדירה לא היו מודעים לקיומו של אותו חלל מתחת לרצפת דירתם ורק עם תחילת השיפוצים התגלה החלל. הדבר עולה בקנה אחד גם עם מסמכי המהנדס מטעם העירייה שהוגשו על ידי התובעים", נכתב.

בהתייחסו לטענת שיכון ופיתוח כי לא בנתה את הבניין, אלא עסקה בניהול עבור משרד השיכון, כתב השופט כי החברה הייתה יזמית לכל דבר, ועל כן היא אחראית לליקויים: "אין חולק כי הנתבעת עסקה בפעולות רישום הבית משותף, פרסמה את מיפרט הבנייה ועל כן ניתן להגדירה כיזמית הפרויקט. שעה שלא הוצגה ראיה על ידי אף אחד מהצדדים שתיתן מענה על שאלת הקבלן המבצע של הבניין, נשאלת השאלה, האם הגדרת הנתבעת כיזמית הפרויקט, מטילה את החבות לליקויי הבנייה עליה. עיון נוסף בהלכה גם בהקשר זה מפרט באריכות את תפקידה של חברה הנוטלת לעצמה את האחריות לניהול ושיווק של פרויקט מגורים ואת העובדה שנטילת אחריות מסוג זה טומנת בחובה גם את האחריות לסיכונים וליקויים העשויים לבוא עם הקמת הבניין".

עוד כתב השופט כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה עקב המציאות שאליה נקלעו, ולכן קיבל גם את תביעתם לעוגמת נפש: "די בקריאת כתב התביעה ושמיעת עדותה של התובעת בפניי כדי להתחיל ולשער את עגמת הנפש, הטרדה ומפח הנפש האדיר שנגרמו לתובעים. מדובר בזוג מבוגר שלאחר שגרו עשרות שנים בדירתם ועם יציאתם לפנסיה ביקשו לערוך שיפוץ מינורי יחסית בדירתם ולשם כך אף ייחדו כספים שחסכו לאורך שנים. והינה, שוד ושבר, הסתבר לתובעים כי דירתם נבנתה ברשלנות, הוצא לדירתם צו מבנה מסוכן, הם נאלצו מומחים ולשכור דיור חלופי ואף נדרשים להוצאות גדולות ומרובות. נקל לשער את עגמת הנפש ואף החרדה שאחזה בתובעים נוכח כל האמור".

השופט קבע כי הנתבעות ישלמו לתובעים 228,472 שקל בגין העבודות שביצעו בדירה, 69,800 שקל בגין עוגמת נפש ושכירות לדיור חלופי, 6,000 שכר טרחת מומחה, 54,768 שכר טרחת עו"ד, ובסך הכל 359,040 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן