רישוי עצמי - למה לא!
מאחורי הסיסמה של "קיצור זמנים", מסתתר מודל שלא עומד במבחן המציאות – לא מקצועית, לא משפטית ולא ציבורית // דעה
מאחורי הסיסמה של "קיצור זמנים", מסתתר מודל שלא עומד במבחן המציאות – לא מקצועית, לא משפטית ולא ציבורית // דעה
רישוי עצמי נשמע כמו קיצור דרך מתבקש: פחות המתנה, פחות ועדות, פחות חתימות – יותר אפשרות “לעשות את זה מהר”. לכאורה, זה פתרון נקודתי לבעיה מאוד ברורה: לוקח יותר מדי זמן לקבל היתר בנייה בישראל.
אבל מאחורי הסיסמה מסתתר מודל שלא עומד במבחן המציאות – לא מקצועית, לא משפטית ולא ציבורית.
ראשית, יש כאן ניגוד עניינים מובנה. האדריכל מתכנן עבור היזם, מייצג את האינטרס שלו ומקבל ממנו שכר. באותו רגע שבו אותו אדריכל הופך גם לזה שמצהיר בשם הוועדה שהכול עומד בחוק, בתקנות ובתקנים – הוא לא יכול להיות נאמן לשני צדדים בו־זמנית. מי שתכנן את הבקשה הוא זה שאמור גם לאשר אותה. זה לא “ייעול”, זה ויתור על מנגנון הבקרה הבסיסי ביותר.
שנית, גם הרשויות המקומיות עצמן לא באמת יכולות להרשות לעצמן לוותר על מעורבות מהותית בתהליכים ובפרויקטים. אף עיר לא תרצה לגלות בעוד עשר שנים שבתחומה נבנו עשרות פרויקטים שלא נבדקו לעומק. וכשהחתימה על ההיתר היא של “רישוי עצמי”, נוצר מצב ביניים מסוכן: רשות שלא באמת בודקת, ואדריכל שלא באמת רגולטור.
לכל זה מתווספת בעיית הביטוח. רשמית, מדברים שמצאו פתרונות. בפועל, כולם יודעים שהמודל יעמוד למבחן רק בתביעה הגדולה הראשונה. אז יתברר אם חברות הביטוח באמת מוכנות לשאת בנזקי רישוי שנעשה בלי בקרה של רשות. אם התשובה תהיה לא – אדריכלים יישארו לבד בחזית, והרפורמה תתפרק מבפנים.
והנקודה הישראלית אולי הכי קריטית: אכיפה. במדינה שבה עבירות בנייה רבות אינן מטופלות בזמן, רישוי עצמי הוא לא קיצור דרך – הוא הזמנה לצרות ארוכות טווח. בתרבות שלנו, עדיין, עבירה על חוק התכנון והבניה לא נתפסת כי משהו רציני. וזה מקור לאין ספור בעיות קיימות בתחום. ובסופו של דבר, זו השיטה שתגדיל את רשימת ״עבריינים״ של החוק עד שהמערכת תגביר את האנישה.
קיצור הליכי רישוי הוא צורך אמיתי, ואף אחד לא מתווכח עם המטרה. השאלה היא באיזה מחיר ובאיזו דרך. רישוי עצמי במתכונתו הנוכחית הוא תשובה לא נכונה לבעיה קיימת. אם רוצים באמת לקצר זמנים, צריך רישוי חכם: סיווג בקשות לפי מורכבות, הגדלת פטורים, אחידות בין רשויות, תיאום בין יועצים ורשויות, ואכיפה שמגובה במקצועיות – ללא ויתור על פיקוח.
בסופו של דבר, לא מי שעובד הכי מהר מגיע ראשון, אלא מי שעובד נכון, מסונכרן, מתאום ומתועד. רישוי זה לא טופס, זו מערכת שלמה של אמון, מקצועיות וניסיון רלוונטי בתחום. ואת זה אי אפשר לעשות “ברישוי עצמי”.
*הכותב, יגאל צ'ודנר, הינו הבעלים של חברת נתיבי הקמה, המתמחה בניהול הליכי רישוי והליכים סטטוטוריים
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?