האם הסכמי הגג יהפכו את עיירות הפיתוח בפריפריה לערי מטרופולין חזקות?

אפתח בכך שאם התרחיש שאותו אציג לעיל אכן יתממש, יהיו במדינת ישראל של שנת 2050, כלומר בעוד 25 שנה בלבד, קרוב ל-50 ערים שבהן יתגוררו יותר מ-100 אלף תושבים, זאת לעומת 19 בלבד כיום, ומה שמעניין לא פחות, רוב הערים שיתווספו לרשימה מכובדת זו, יהיו ערי פריפריה בנגב ובגליל, מי שהוגדרו עד לאחרונה כ"עיירות פיתוח" לכל דבר.

בד בבד לתוכנית דיור לאומית בהיקף של 1.4 מיליארדי שקלים שעליה הוכרז לאחרונה, התבשרנו גם על חזרתם של הסכמי הגג שהחלו בשנת 2013. הסכמים אלה, ללא ספק, הם אלה שיצרו במהלך העשורים הקרובים את ה"אקס פקטור" של הפיכת אותן עיירות שכוחות אל לשעבר לערים גדולות וחזקות.

הסכמים אלה, המשותפים לעיריות, משרדי השיכון והאוצר  ומנהל מקרקעי ישראל, מבוססים על כך שהממשלה מממנת לעיריות, ובפועל לקבלנים, את כל נושא פיתוח התשתיות, זאת במטרה למנף ולעודד קידום פרויקטים גדולים, הן למגורים והן לתעסוקה ומסחר.

הסנונית הראשונה לאחר המלחמה, היה הסכם גג ענק, בהיקף של 21 אלף יחידות דיור, בעיר הדרומית קריית גת, שנועד לקדם את הרובע החדש "כרמי גת מזרח" ועתיד לכלול בתוכו גם מאות אלפי מ"ר לתעסוקה ומסחר. הסכם זה, יחד עם הסכמים קודמים, יגדיל את מספר תושבי העיר מכ-70 אלף כיום למטרופולין בן 200 אלף תושבים בקירוב.

על מנת לסבר את האוזן על המהפך הדמוגרפי שיתרחש במדינת ישראל עד לשנת 2050, בה צפויים להתגורר במדינה כ-18 מיליון תושבים, יעיד המספר הכולל של יחידות דיור המתוכננות במסגרת הסכמי הגג, כ-528 אלף, כשמתוכם למעלה ממחצית, כ-250 אלף, כבר אושרו וחלקן הגדול כבר יוצא לדרך.

והנתון אולי המעניין ביותר, הינה העובדה שלמעלה ממחצית הסכמי הגג מתוכננים בערים ויישובים שנחשבים בהגדרה ל"פריפריה" חלקם הגדול במה שכונו בעבר הלא רחוק כ"עיירות פיתוח", דוגמת קריית גת ודימונה, שמתוכננות להפוך בהדרגה לערים גדולות, כ-21,000 יחידות דיור בקריית גת       וכ-17,000 יחידות דיור בדימונה.

קריית גת מהווה דוגמא מצוינת למגמה זו, לא רק בשל הכמות הגדולה של יחידות הדיור המתוכננות, אלא גם ובעיקר בשל השינוי התודעתי שהיא עוברת מ"עיירת פיתוח פריפריאלית" ל"עיר חזקה" המחוברת למרכז הארץ ברכבת מהירה, כביש חוצה ישראל וכביש 40, אזור התעסוקה שלה הפך ממתחם תעשייה מיושן לבית לחברות הייטק דוגמת אינטל, היא נבחרה להיות אכסניה לחלק ממפוני עוטף עזה וכעת גם הוקם בה בסיס של הצבא האמריקאי.

אין ספק שבעקבות קריית גת עשויות ללכת עיירות פיתוח רבות נוספות, בגליל ובנגב, אולם המבחן לכך יהיה לא רק בהאצת הפרויקטים והבאת אוכלוסיות חדשות, תופעה מבורכת כשעצמה, אלא בכך שהמדינה תשכיל להעניק לערים אלה גם כלים משלימים (!) שאכן יבטיחו את המהפך.

כלים משלימים אלה הינם בראש וראשונה יצירת מערכת היסעים המונית משוכללת וזמינה, שתקצר בפועל הן את זמן הנסיעה והן את המרחק התודעתי שנוצר במהלך השנים בין המרכז לבין הפריפריה,    כי עם כל הכבוד לבניית מרכזי מסחר ותעסוקה חדשים, עדיין חלק נכבד מתושבי הפריפריה יהיו שעונים הן על עבודה, הן על בילוי וקניות והן על קשר עם המשפחה הגרעינית שנותרה במרכז הארץ.

בד בבד לנושא התחבורה, ברור כי יש לתת את הדעת שחלק נכבד מאותם מתחמים שמיועדים לתעסוקה ומסחר במסגרת הסכמי הגג, יעניקו פתרון מיטבי למי שירצה לעבוד, נניח, בתחום ההייטק והטכנולוגיה גם במקום מגוריו החדש בפריפריה וכך גם אפשרויות התרבות, הבילוי והקניות יוכלו להתחרות בהצלחה עם אלה של "מדינת תל אביב".

ולסיכום, האם אני צופה שב-2050 יהיו לנו לא רק אלפי מגדלים, אלא גם מרכזי הייטק וביוטכנולוגיה, תיאטראות ואפילו בתי מלון באותן עיירות פיתוח לשעבר?

והתשובה לי הינה – "כן רבתי"!

*כותב המאמר עידו שחם הוא עורך-דין ושמאי מקרקעין מומחה למיסוי נדל"ן והתחדשות עירונית

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן