בית המשפט העליון קבע: כביש הגישה המזרחי למבשרת ציון ימשיך לפעול

בית המשפט העליון קבע ברוב קולות כי כביש הגישה המזרחי למבשרת ציון ימשיך להיות פתוח. כך נקבע בפסק דין שהתקבל בשבוע שעבר במסגרת ערעור שהגישה המועצה המקומית נגד פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי, שהורה על סגירתו של הכביש, בטענה לליקויים בהחלטת הוועדה המחוזית שאישרה את המשך הפעלתו. בפסק דינו של השופט בדימוס יוסף אלרון נקבע כי לא היה מקום להתערב בשיקול הדעת של הוועדה המחוזית.

הרקע לפסק הדין הוא פעילותו של כביש המחבר בין כביש 1 לשכונות הדרום-מזרחיות של מבשרת ציון. הוא נסלל כמענה זמני לעבודות לסלילת כביש 16 (כביש העובר מצומת מוצא לדרום מערב ירושלים דרך מנהרות) ועובר בתוך נחל ארזה. הכביש נסלל במהלך ביצוע העבודות על כביש 16, כדרך גישה זמנית לכניסה המזרחית למבשרת ציון. דרך זו נסללה ברובה על בסיס דרך שירות קיימת בנחל ארזה ועברה בשטח שיועד לדרך לטיפול נופי. 

הכביש אושר על ידי ות"ל ככביש זמני, עד להשלמת כביש 16, כאשר לאחר פתיחתו הדרך תבוטל והאזור ישוקם. זמן קצר לפני פתיחת כביש 16, באוגוסט 2022. עם זאת, זמן קצר לפני סיום העבודות הוחלט להאריך את פעילות הכביש בשנה. בהמשך הפעלת הכביש הוארכה שוב ושוב, לבקשת גורמים שונים, ביניהם המועצה המקומית מבשרת ציון, חברת נתיבי ישראל, מד"א והמשטרה, שביקשו להותיר את הכביש פתוח, משיקולי בטיחות. למולם, הוגשו התנגדויות מטעם רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע.

באפריל 2024 החליטה הוועדה להאריך את פעילות הכביש בשנתיים נוספות, ונגד החלטה זו עתרה החברה להגנת הטבע לבית המשפט המחוזי. בראשית השנה הורה בית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק דין חריג, לסגור את הכביש לתנועת כלי רכב. בית המשפט קבע כי בהחלטת הוועדה לאשר את הפעלת הכביש נפלו ליקויים, נוכח העובדה שהתעלמה ממידע על הנזק לסביבה ועל היעדר חשיבותו של הכביש. בית המשפט קבע עוד כי החלטות הוועדה שגויות בהיבטים רבים, ובכלל זה בהסתמכן על אמירות חסרות ביסוס עובדתי, וכן בכך שהן אינן מתיישבות עם החלטות קודמות של הוועדה ועם עמדות הגופים המקצועיים.

על פסק הדין הזה הגיש המועצה המקומית ערעור לבית המשפט העליון. לטענתה, בפסק הדין נפלו שגיאות המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור. לפי הנטען, בית המשפט המחוזי התערב בשיקול דעתה של הוועדה ושם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה, תוך שקיבל למעשה החלטה חדשה במקומה. הודגש, כי לפי הפסיקה המחייבת בית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות הוועדה, ובהעדר פגם המקים עילת התערבות על פי כללי המשפט המנהלי, היה עליו להימנע מלהתערב בהחלטותיה. עוד נטען כי החלטות הוועדה לפתוח את כביש הגישה לכלל כלי הרכב נטועות עמוק בתחום שיקול דעתה המקצועי.

השופט אלרון, שבמלך הדיון פרש מתפקידו, שכתב את החלטת הרוב, קיבל את הערעור. השופט כתב בפסק הדין כי שתי סוגיות מרכזיות ניצבות בליבת המחלוקת: ראשונה, מידת תרומתו התעבורתית של כביש הגישה; שניה, היקף הפגיעה האקולוגית העודפת כתוצאה מפתיחת כביש הגישה לכלל הרכבים, בהשוואה לפתיחתו לשימוש רכבי חירום בלבד. "החלטות הוועדה בשתי הסוגיות האמורות הן תוצר של איזון בין שיקולים אלו, לצד שיקולים משניים נוספים. אקדים את המאוחר – עמדתי היא כי האיזון שנעשה על ידי הוועדה אינו לוקה בפגם מבין הפגמים המצדיקים את התערבות בית המשפט", כתב השופט.

השופט ציין כי לוועדה הוגשו עמדות שונות ומנוגדות באשר לחשיבות הכביש, וזו קיבלה החלטה מקצועית לאישור המשך הפעלת הכביש. השופט כתב כי "לעיתים יש מחלוקת בין גורמי המקצוע, אשר הוועדה היא שנדרשת להכריע בה. במקרה שלפנינו, בסוגיה זו כבסוגיות נוספות, הוועדה העדיפה עמדות מקצועיות אשר סברו כי קיים פוטנציאל לתרומה תעבורתית מסוימת באמצעות כביש הגישה. זאת, כאשר גם העמדה הנגדית הונחה לפניה. בנסיבות הקיימות, אין בכך עילה להתערבות בית המשפט".

ובאשר לנזק הסביבתי מהכביש, השופט קבע כי קיימת חוסר ודאות באשר להיקף הפגיעה בסביבה: "קיים קושי לכמת את היקף הפגיעה האקולוגית, מאחר שאי-דריסתם של בעלי חיים בכביש הגישה יכולה ללמד על כך שהם כבר אינם מצויים באזור, ולאו דווקא על העובדה כי כביש הגישה אינו גורם להם לנזק. מורכבות נוספות נובעת גם מהמתח שבין הטענה לפגיעה אקולוגית בשל השימוש בכביש הגישה, אל מול הטענה להיעדר תועלת בכביש הגישה בשל השימוש המועט שנעשה בו".

השופט מתח ביקורת על בית המשפט המחוזי, וקבע כי "ניכר כי בית המשפט ביכר שיקולים אקולוגיים על פני שיקולים אחרים. אולם, זוהי תוצאה אחת אפשרית מבין האפשרויות הקיימות בהיבט המקצועי-תכנוני, ואילו הגורם המוסמך לביצוע איזון מורכב ועדין זה הוא הוועדה ולא בית המשפט. ההכרעה של הוועדה להעדיף פגיעה זמנית נוספת, על מנת לנסות ולטייב את הגישה ליישוב מבשרת ציון, גם אם במידה מעטה – ניצבת בליבת גדרי סמכותה. היא אינה מבוססת על תשתית עובדתית לקויה או חסרה, אלא על בחירה, שניתן לחלוק עליה, בין מספר חלופות תכנוניות".

השופט הוסיף כי הוועדה נדרשה לאזן, במצב של תשתית עובדתית שאינה ודאית ונחרצת, בין התועלת המסוימת שעשויה לצמוח מהשימוש בכביש הגישה לבין מידת הפגיעה האקולוגית. "זהו איזון תכנוני מובהק, המצוי בליבת שיקול דעתה. הוא אינו נטול קשיים ואולם אין הוא נגוע בפגם המצדיק התערבות שיפוטית". עוד כתב השופט כי גם אם סבר בית המשפט המחוזי שחסר דבר מה בתשתית העובדתית הקיימת שגיבשה הוועדה, "מן הראוי היה להשיב את הדיון לוועדה, גם אם מדובר בפעם השלישית שבה הוועדה תדון בסוגיה, על מנת להשלים את הנתונים הנדרשים".

השופט אלרון החליט לקבל את הערעור, כך שהחלטות הוועדה המחוזית יעמדו בתוקפן. השופט אלכס שטיין הצטרף לעמדתו.

מול עמדת הרוב, השופט חאלד כבוב קבע בדעת מיעוט כי יש לדחות את הערעור, נוכח העובדה שבהתנהלות הוועדה המחוזית לאשר את הפעלת הכביש נפלן פגמים: "הטעם לפסילת החלטת ועדת ההקלות על-ידי בית המשפט המחוזי היה נעוץ בעובדה שההחלטה התקבלה בהיעדר תשתית עובדתית מינימלית, תוך הסתמכות על עובדות שגויות, ותוך הוצאה מהֶקשר של דברים שנאמרו בדיון בפני הוועדה על-ידי גורמים שונים ונתונים שהונחו בפניה. פסק הדין כלל לא נסוב על איזון בין מידת התרומה התעבורתית של הכביש מושא ענייננו ובין היקף הפגיעה האקולוגית הנגרמת ממנו. עניינו בביקורת שיפוטית על חריגה מן השורה, כאשר ועדת ההקלות סטתה מהחלטות קודמות שהתקבלו במליאת הות"ל ובוועדות משנה שלה – בלי בסיס".

עם זאת, כאמור, בהחלטת הרוב הערעור התקבל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן