השתלטו על רכוש משותף, נתבעו - והאשימו את פרויקט תמ"א 38

הרחיבו את דירתם תוך השתלטו על רכוש משותף, וטענו להגנתם: "השכנים הגישו נגדנו תביעה רק בגלל רצונם לקדם פרויקט תמ"א 38 בבניין". בית המשפט דחה את הטענה בשבוע שעבר, הורה על הריסת הבנייה בשטח המשותף, וקבע: "הפגיעה בזכויות הקניין של התובעים ברכוש המשותף קיימת ועומדת בפני עצמה, ללא תלות בשאלה האם פרויקט תמ"א 38 יתקדם בפועל".

דיירים בשכונה גילה בירושלים הגישו תביעה לבית משפט השלום בעיר גד נתבעת בעלת דירה בבניין, ונגד חתנה שהיה אחראי לבנייה, על כך שבנו ברכוש המשותף. התובעים טוענים שהנתבעים השתלטו ללא רשות על רכוש משותף, בנו והקימו יחידות דיור להשכרה. לטענתם, הבנייה נעשתה ללא הסכמת כלל בעלי הדירות וללא היתר בנייה תקין, והיא מונעת את קידומו של פרויקט תמ"א 38 בבניין. התובעים עתרו למתן צו להריסת של כל מה שנבנה ברכוש המשותף ללא הסכמה כנדרש על פי דין, מתן צו מניעה מהמשך פגיעה בזכויות התובעים, וקביעה הצהרתית שלפיה פגעו הנתבעים בקניינם של התובעים.

הנתבעים טוענים שעבודות הבנייה נעשו על פי היתר בנייה כדין, וכי התובעים לא הגישו התנגדות להיתר למרות שהבקשה פורסמה כדין. לטענתם, השיהוי בהגשת התביעה נובע מניסיונם של התובעים לקדם פרויקט תמ"א 38 עם חברה יזמית, ולא מפגיעה אמתית בזכויותיהם.

בתביעה טענו התובעים כי שהנתבעים השתלטו ללא רשות על רכוש משותף בבניין, כאשר בחודש נובמבר 2016 נכנסו לחדר ההסקה, סילקו ממנו את תנור ההסקה, והחלו בביצוע עבודות בנייה שהרחיבו את שטח חדר ההסקה מחוץ לקו הבניין ולתוך שטח החצר לכל אורך הקיר החיצוני של חזית הבניין. עוד טוענים התובעים כי לאחר השלמת שלד ההרחבה בקומת הקרקע, בנו הנתבעים קומה נוספת מעליו אשר נועדה להרחיב את דירת הנתבעת, תוך פריצת הקיר החיצוני של הבניין באותו חלק שבו נמצאת הדירה וחיבור הדירה להרחבה החדשה.

לטענת התובעים, הנתבעים לא קיבלו מעולם את הסכמתם של התובעים או של יתר בעלי הדירות בבניין לעבודות הבנייה, וכן לא התקבלה כל החלטה של אספת בעלי הדירות המתירה להוציא חלקים מהרכוש המשותף לצורך הצמדתם לדירת הנתבעת או לשם הרחבתה. 

עוד טענו התובעים כי הם כבעלי הדירות בבניין התקשרו עם יזם בהסכם לביצועו של פרויקט תמ"א 38 בבניין בהתאם לתכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים מרעידות אדמה. לדבריהם, ביצוען של עבודות הבנייה על ידי הנתבעים והכשרתן על ידי עיריית ירושלים, מסכלים את הוצאתו של הפרויקט אל הפועל. סיכולו של פרויקט זה אשר משקף אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה, גורם לתובעים ולבעלי הדירות נזק כבד עקב אי-יכולתם ליהנות מההטבות הניתנות מכוח תמ"א 38.

הנתבעים, מצדם, השיבו כי עבודות הבנייה נעשו כדין על פי היתר בנייה שניתן. הנתבעים אף האשימו את התובעים בחוסר תום לב, וכי הסיבה להגשת התביעה אינה בשל הפגיעה בזכויות הקנייניות אלא בשל פרויקט תמ"א 38, שאותו הם מבקשים לקדם עם חברה יזמית שעמה חתמו הסכם. עם זאת, נטען, על פי מדיניות מהנדס העיר ירושלים, לא ניתן לאשר פרויקט תמ"א 38 בבניין שבו הוספו תוספות בנייה בשנים האחרונות, ולפיכך טענו הנתבעים עודד היזם את הדיירים לפעול להריסת הבנייה כדי לאפשר את קידום הפרויקט.

בנוסף, נטען כי התובעים הסכימו הלכה ולמעשה לבנייה, בין השאר בכך שלא הגישו התנגדות לבקשת ההיתר על אף שזו פורסמה כדין, וכי ישבו בחיבוק ידיים משך כל זמן הבנייה ללא הגשת בקשה לצו מניעה זמני. הנתבעים טוענים שאין לתובעים עילת תביעה נגד הנתבע שכן הוא אינו בעל דירה בבניין. התובעים טוענים שהלה הוביל את הבנייה ופגע בזכויותיהם.

שופט בית משפט השלום בירושלים, איתן כהן, קיבל את התביעה. בפסק הדין כתב השופט כי לדיירים ישנה עילת תביעה נגד הנתבע זאת משום שמעורבותו הפעילה בהובלת הבנייה שפגעה בזכויות הדיירים האחרים ברכוש המשותף, מקימה לו אחריות אישית בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, ללא קשר להיותו בעל דירה. "הבנייה נעשתה בסטייה מהיתר בנייה שניתן לתובעת ופגעה בזכויות הדיירים האחרים ברכוש המשותף. מעורבותו בבנייה מקימה לנתבע אחריות אישית בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, ללא קשר להיותו בעל דירה בבניין".

עוד נקבע כי הבנייה ברכוש המשותף אינה בגדר הרחבת דירה כמשמעה בחוק המקרקעין אלא בנייה ברכוש המשותף. "מדובר בבנייה חדשה ברכוש המשותף שתכליתה הוספת יחידה להשכרה שממנה מפיקה הנתבעת רווח. מדובר בשטח גדול באופן יחסי של 110 מ"ר מהשטח המשותף שסיפחו הנתבעים. מכלל הראיות שלפניי עולה שכוונת הנתבעת הייתה לספח חלק מהרכוש המשותף של הבניין לצורך בניית יחידה נפרדת ומנותקת מדירתה שנועדה להשכרה לשוכרים שיתגוררו בבניין ויעמיסו על התשתיות המשותפות, תשתיות שנועדו לשרת את כלל הדיירים".

בהתייחסו לטענת הנתבעים לפיה התובעים פעלו בחוסר תום לב בהגשת התביעה, מכיוון שמטרתם אינה הגנה על זכויות קנייניות אלא רצון לקדם פרויקט תמ"א 38, כתב השופט: "יש ממש בטענה שהתובעים לא פעלו באופן מידי ולא הגישו התנגדות להיתר הבנייה בעת פרסומו, אולם אין בכך כדי לשלול את זכותם להגן על זכויותיהם הקנייניות ברכוש המשותף. העובדה שלא הוגשה התנגדות להיתר בנייה אינה מהווה הסכמה קניינית לוויתור על רכוש משותף".

בהתייחסו לטענה שהתובעים נדחפו על ידי יזם להגיש תביעה מטעמים כלכליים, קבע השופט: "גם אם נכון שפרויקט תמ"א 38 היווה חלק משיקולי התובעים, אין בכך כדי לפגום בזכותם לתבוע את השבת רכושם. תובע אינו חייב להראות מניעים 'טהורים' או 'אלטרואיסטיים' כדי לזכות בהגנה משפטית על זכויות הקניין שלו. כל בעל זכות רשאי להגן עליה, גם אם יש באמתחתו מניעים נוספים".

השופט הורה, איפוא, על הריסת הבנייה והשבת המצב לקדמותו, והטיל על הנתבעים הוצאות בסך 25,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן