דירה להפקיר

מדובר באחד המחדלים הגדולים ביותר שהיו אי פעם בשוק הדיור במדינת ישראל.
בשנת 2013 הכריז שר האוצר דאז יאיר לפיד, ומי שהיה שר העל לכל נושא הדיור, על תכנית לאומית להשכרת דירות לטווח הארוך שזכתה לשם "דירה להשכיר".

הכותרת הייתה ללא ספק דרמטית. דובר על לא פחות מ-150 אלף דירות שיושכרו הן לטווח הארוך והן במחיר שהינו מתחת למחיר השוק, חלקן הגדול באזור הביקוש במרכז הארץ ובכך גם ייקלו מאוד את הלחץ על שוק השכירות וגם יהפכו את השכירות לאלטרנטיבה טובה לרכישת דירה.

אולם, וזה אולם גדול, כגודל הציפיה כך גם גודל הכישלון. במהלך 12 השנים שחלפו מאז הכרזת לפיד קודמו, לא להאמין בקושי 4,000 (במילים ארבעת אלפים..) דירות. הסיבות לכישלון רבות, ביניהן הריבית הגבוהה והעובדה שנאסר על היזמים למכור את הדירות במשך 15 שנה, עובדה שהפכה את הפרויקט ללא כלכלי עבורם.

ומעבר למגבלות הכלכליות האלה, הייתה לטעמי לכישלון סיבה נוספת, העובדה שהממשלה ומקבלי ההחלטות בכלל, לא הצליחו להטמיע לא בציבור הרחב ולא אצל הימים והקבלנים, שאכן שוק השכירות יכול להוות אלטרנטיבה ראויה לרכישת דירה.

למען הצדק ההיסטורי אדגיש כי אין זו הפעם הראשונה שהרעיון לקדם  דיור להשכרה נכשל במדינת ישראל. הקושי העיקרי, לטעמי, הייתה העובדה שאנשים שהגיעו מכל רחבי התפוצות וביקשו להכות שורשים במדינת ישראל, רכישת דירה הייתה  צרובה תודעתית בתור חלק בלתי נפרד משורשים אלה.

בימים אלה מנסים במשרדי השיכון והפנים להתוות תכנית חלופית ל"דירה להשכיר". כבר באוגוסט 2024 הוחלט כי בפועל התוכנית שנכשלה כישלון חרוץ תלך לעולם שכולו טוב וכי תוך 120 יום תגובש תכנית חדשה. חלפה כבר כמעט שנה מאז ותוכנית אין.

הסיבה לכך פשוטה: כל מקבלי ההחלטות, הן במשרד השיכון והן במנהל התכנון שבמשרד הפנים "מסתובבים סביב הזנב" ממנים ועדות שונות ומשונות, דוגמת יחידה שמארתה לנתח את מה שקורה בשוק השכירות, מה רמת הביקושים ומהם המחירים בעיר זו או אחרת, אבל את הפתרון האולטימטיבי איש אינו מציע.

ולטעמי הפתרון היחידי, דוגמת זה שאני מכיר בארצות הברית ואירופה, הינו סימון מתחמים גדולים שיהיו מיועדים אך ורק לדיור להשכרה, וגיוס גופים מוסדיים דוגמת בנקרים וחברות ביטוח, שיממנו יחד עם חברות נדל"ן מובילות את קידום הדיור להשכרה לטווח הארוך.

הרווח היזמי יהיה בכך שאותם גופים ימשיכו להיות בעלי כל הדירות לתמיד(!) יפעילו חברות אחזקה. לדיירים שיתגוררו באותם מתחמים יהיו שתי אלטרנטיבות: האחת, לשלם דמי שכירות מופחתים לטווח הארוך. השנייה, לשלם מחיר מסובסד עבור הזכות להתגורר בדירה במשך כל ימי חייהם, אולם ללא בעלות בטאבו וללא אפשרות להוריש אותה. 

כך מודל זה יהיה win win לכולם: גם ליזמים ולאותם גופים מוסדיים שימשיכו להיות בעלי הנכסים וגם לקבל דמי שכירות. וגם לשוכרים המוגנים שיהיו בטוחים למשך כל ימי חייהם מ"תיזוז" מדירה אחת לאחרת וגם דמי השכירות שלהם יהיו בהחלט סבירים!

*כותב המאמר ניר בבג'ני הוא יועץ נדל"ן למוסדיים ובעלי Nadlanir investments

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן