מי יבקש סליחה על מחירי הדיור?

ביום כיפור אנחנו עוצרים. בודקים את עצמנו. מתנצלים. אבל יש תחום אחד שבו איש לא עוצר, איש לא מתנצל, ובטח לא מתבייש: שוק הנדל”ן.
דירה בישראל כבר מזמן הפכה מחלום, להלוואה בלתי נגמרת, משכנתא שמזכירה יותר מס על חטאים מאשר פתרון לדיור, וביום שבו כולנו עושים חשבון נפש, מעניין לשאול:
מתי גם שוק הנדל”ן יעשה אחד כזה?

הקבלנים: “זה לא אנחנו”
הקבלנים יספרו שהידיים שלהם קשורות. חומרי הגלם מזנקים, אין פועלים, הקרקעות בשמיים, והבנק מציב תנאים עלומי-מימדים. בינתיים הם ממשיכים לשווק דירות שמתחילות במחירים שכבר מזמן לא משקפים מציאות כלכלית, ולא רק חסרי הון סובלים, גם רוכשים אמידים נושרים.

הבנקים: “סבורים שמגינים על יציבות”
הבנקים? יש להם את התירוץ המושלם: “אנחנו מגנים על היציבות”. בפועל הם מגנים בעיקר על עצמם, בזמן שהם גובים ריביות שמתאימות לשוק אפור, לא לשוק משכנתאות.
יציבות? אולי. יציבות של רווחי עתק

המדינה: סאטירה בעבור המונים
המדינה שולטת בקרקעות, גובה מיסים מכל כיוון, ומציגה תוכניות להוזלת דיור, אבל בפועל עושה הכול כדי לא להוזיל באמת. כי למה לוותר על מכונת מזומנים שמכניסה מיליארדים מדי שנה

מה קורה בשטח?
ברבעון הראשון של 2025 נמכרו 6,427 דירות חדשות בלבד, ירידה של כ־24% לעומת 2024. ברבעון השני נרשמה צניחה חדה של כ־50% במכירות דירות חדשות לעומת השנה הקודמת.
חמש חברות ציבוריות גדולות, דמרי, אזורים, פרשקובסקי, אקרו וגבאי – מכרו ביחד רק 280 דירות ברבעון השני, לעומת 567 ברבעון המקביל.
במחצית הראשונה של השנה נמכרו דרכן 610 דירות בלבד, לעומת 1,034 בתקופה המקבילה ב־2024 – ירידה של 41%.

הציבור משלם פעמיים
לא רק דרך הדירה שלא קנו. חברות אלו יושבות בבורסה, והפסדים מתגלגלים לתוך הפנסיות של הציבור. כך קורה שהציבור משלם פעמיים. פעם אחת כשאין לו בית, ופעם שנייה כשהחסכונות שלו נפגעים.
ובינתיים, שוק השכירות ממשיך לטפס, דירת שני חדרים במרכז העיר כבר מתומחרת סביב 7,000 ש”ח לחודש. צעירים, משפחות, גרושים, הורים יחידניים וקשישים, כולם נדחקים לשוליים.

לא רק כלכלה -פסיכולוגיה
הדיור הפך ממקלט בטוח לחרדה מתמשכת. אנשים חיים בתחושת מרדף, או שהמחירים יברחו, או שהריבית תעלה, או שהבנק ימשוך את השטיח מתחת לרגליים. קורת הגג, שהייתה אמורה להעניק ביטחון, הפכה למקור דאגה יומיומית.

סליחה זה טוב, אבל תיקון הרבה יותר!
כמי שמלווה רוכשים ומשקיעים כבר שנים, פוגשת קבלנים, יזמים, ומשקיעים, כולם מאשימים את כולם. הקבלנים את המדינה, המדינה את הבנקים, הבנקים את השוק. מעגל אשמה מושלם, שבו היחיד שנשאר מחוץ למשחק הוא הציבור, זה שבסך הכול רצה בית!

אם לא יחול שינוי אמיתי, שוק הנדל”ן צפוי להמשיך להאט
מכירות הדירות החדשות ירדו עוד, אם הבנקים ימשיכו לחנוק בריביות גבוהות והקבלנים יחזיקו מלאי במקום להוריד מחירים.  שוק השכירות ימשיך לעלות, כיוון שפחות אנשים קונים דירה. המשמעות: שכירות יקרה יותר, והפער הכלכלי יעמיק.
פער חברתי יחריף, רק העשירונים העליונים יוכלו לרכוש דירה בעיר, והשכבות הביניים והנמוכות יידחקו לפריפריה. במלאי הגדול של הקבלנים בסוף מישהו יצטרך למצמץ ראשון, להוריד מחירים או למצוא קונים בכוח.
כל משחקי הפריסייל, גימיקים שיווקים כבר לא ככ יעזרו להם לציבור נגמר הכסף לטירוף הזה.
ביום כיפור אנחנו אומרים “אשמנו, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו”. הציבור הישראלי כבר אמר את זה מספיק פעמים, מול מחירים מטורפים, מול שוק שלא מתפקד. עכשיו הגיע הזמן שהנדל”ן יגיד את זה. ובעיקר: יתחיל לתקן.
כי בסוף, בית הוא לא מותרות, הוא קורת גג, ביטחון ושייכות.

*הכותבת, רונית מרום, הינה בעלת משרד לאדריכלות ועיצוב פנים 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן