העליון: דיירים סרבנים ייפוצו בכסף - לא בעיכוב פרויקט

בית המשפט העליון, בהרכב השופטת דפנה ברק־ארז, דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של המחוזי מרכז־לוד בפרויקט פינוי־בינוי בלוד. בפסק הדין הקודם נקבע כי שני בעלי דירות שהתנגדו למיזם הם דיירים סרבנים, וכי עורך דין ימונה לחתום בשמם על ההסכם עם היזם. העליון קבע כי טענות הדיירת בדבר אי־כדאיות כלכלית ופגיעה בתנאי הדירה ניתנות לפיצוי כספי ואינן מצדיקות עיכוב הפרויקט. מנגד, עיכוב נוסף היה פוגע במאות בעלי הדירות שכבר התקשרו עם היזם ובמצבם של בניינים ישנים וחסרי ממ"דים .

עו"ד אלנתן חיו, שותף מנהל במשרד עורכי הדין אריאל חיו ושות', המתמחה בהתחדשות עירונית, אומר כי: "פסק הדין עשוי להתברר כאחת ההכרעות המשמעותיות ביותר בשנים האחרונות בתחום ההתחדשות העירונית. במסגרת ההליך דחה בית המשפט, ערעור של שני דיירים שביקשו לעכב את תחילת הביצוע בטענה לאי־שוויון בתמורות. כב' השופטת דפנה ברק־ארז, קבעה בפשטות: טענות מסוג זה אינן מצדיקות עצירה של מיזם פינוי־בינוי, אלא יכולות לכל היותר לזכות את הדיירים בפיצוי כספי בסופו של ההליך". לדבריו, "מדובר באמירה משפטית ברורה, כמעט מהפכנית, שמסירה את אחד המכשולים הנפוצים ביותר בדרך לקידום מיזמים, טענת "למה לשכן מגיע יותר".

עוד מזכיר כי במשך שנים הפכה הטענה של דיירים ל"אפליה בתמורות" לאחת ההתנגדויות הנפוצות ביותר. "לא פעם פרויקטים של מאות דירות נתקעו בשל מחלוקת על גודל מחסן, שטח מרפסת או מספר חניות. בתי המשפט מצאו עצמם בוחנים לעומק הסכמים פרטניים בין יזמים לדיירים, מה שגרם לעיכובים של שנים ארוכות והעמיק את תחושת אי־הוודאות בענף", אומר עו"ד חיו, "כאן העליון קבע כי עיכוב נוסף של הפרויקט יפגע פגיעה ממשית ברוב המוחלט של בעלי הדירות, שחיים כיום במבנים ישנים וחסרי מיגון. במילים אחרות, טובת הכלל גוברת. בית המשפט הדגיש כי מערכת המשפט אינה יכולה להרשות לעצמה להיות כלי בידי מיעוט קטן שמבקש לעכב מיזמים חיוניים. טענות לאי־שוויון בתמורות הן לגיטימיות, אך מקומן להתברר במסגרת של פיצוי כספי, לא כ-"טענת חרב" שמסוגלת למוטט את כל המיזם". 

מבחינה פרקטית, הוא אומר עוד, מדובר בהקלה עצומה ליזמים ולדיירים כאחד: "פרויקטים שעמדו על בלימה שנים עשויים כעת להתקדם בקצב מואץ. עבור הדיירים עצמם, מדובר בבשורה של ממש: פחות שנים של מגורים במבנים מסוכנים, יותר ודאות, וביטחון גדול יותר שהפרויקט אכן ייצא לפועל".

מה לגבי הפן הביטחוני?
לדבריו, "ראוי לשים לב להדגשה של כב' השופטת ברק־ארז בפסק הדין, במסגרתו קבעה כי רבים מהמבנים הישנים שבהם מתקיימים פרויקטים של פינוי־בינוי חסרים מרחבים מוגנים, ובתקופה הנוכחית, שבה איום ביטחוני הוא חלק מהשגרה, זו אינה רק סוגיה כלכלית אלא גם שאלה של חיי אדם.  המסר ברור, לא ניתן להקריב את ביטחונם של מאות משפחות על מזבח מחלוקות פרטניות".

יש גם משמעות כלכלית לפסיקה?
"עד היום, אחד החסמים הגדולים בהתחדשות עירונית היה החשש של הבנקים והגופים המוסדיים מהיעדר ודאות. די היה בדייר אחד שהתנגד כדי לעכב את הפרויקט בצורה משמעותית ולחשוף את הגוף המממן לסיכון גבוה", אומר עו"ד חיו, "כתוצאה מכך נאלצו הבנקים והגופים המוסדיים לדרוש ערבויות כבדות במיוחד או להעמיד אשראי בריביות. פסק הדין של העליון משנה את כללי המשחק. כך גדלה הוודאות משפטית שמפחיתה את הסיכון ושצפויה להביא לשיפור ניכר האשראי, הקלה בדרישות ערבויות ופתיחת הדלת לגופים מוסדיים נוספים להיכנס לשוק".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן