בית המשפט תומך בחידוש אוטומטי של הסכמי אחזקת מעליות

נדחתה תביעת נציגויות דיירים לאסור על חידוש אוטומטי של התקשרות עם חברות למתן שירותי אחזקת מעליות. בית המשפט קבע בהחלטת ביניים כי מטרת חידוש ההסכמים היא למנוע מצב בו סוגיית השירות תיפול בין הכיסאות.

ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו נציגויות דיירים בבתים משותפים ממספר ערים ברחבי הארץ, לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, שעניינה הסכמי שירות למעליות בבתים משותפים. המבקשים הם נציגויות של חמישה בניינים משותפים בהם קיימות מעליות. המשיבות (קונה בע"מ, שינדלר נחושתן מעליות, טי קיי מעליות ישראל החזקות, על-רד הנדסת מעליות, אלקטרה בע"מ, אינטר-אפ מעליות בע"מ) הן חברות למתן שירותי אחזקת מעליות שהתקשרו עם המבקשים בהסכם שירות.

הרקע למחלוקת היא שבהסכמי המשיבות קיימת הוראה לפיה ההסכם מתחדש אוטומטית כל 12 חודשים, לרוב עם עליה מסוימת בדמי האחזקה, אלא אם הדיירים יודיעו שאינם מעוניינים בחידוש או שיפסיקו את ההתקשרות בהודעה מראש.

המבקשים טוענים שמדובר בעסקה לתקופה קצובה כהגדרתה בחוק הגנת הצרכן, וכי החידוש האוטומטי מנוגד לחוק. לכן הם ביקשו צו שיורה למשיבות להימנע מחידוש אוטומטי של הסכמי האחזקה, ופיצוי על כל הסכומים ששולמו לעבר. המשיבות טענו, מנגד, כי בתים משותפים מחויבים על פי דין להתקשר עם חברת שירות מעליות, וכי ההתקשרות ומאפייניה, כולל חידושה וביטולה, מוסדרת בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים, כשעליית המחיר השנתית קשורה בבלאי המעליות שמייקר את אחזקתן. עוד נטען כי על פי לשון ההסכמים, שאינה קובעת מועד לסיומם, ועל פי כוונת הצדדים והפסיקה, לא מדובר בעסקה לזמן תחום, אלא בעסקה מתמשכת לתקופה בלתי קצובה, שבהתאם לחוק הגנת הצרכן הדיירים יכולים לבטלה בכל עת.

השופט רמי חיימוביץ ציין כבר בתחילת פסק הדין כי "בחינת הוראות הדין והפסיקה, מובילה למסקנה כי בשל מאפייניו הבטיחותיים של שירות אחזקת המעליות, יש קושי במתן צו שיאסור על חידוש אוטומטי של ההסכמים, וספק אם דרישה זו מתיישבת עם טובת חברי הקבוצה. מובן שמשלוח הודעה מוקדמת על סיום שנת שירות רצויה צרכנית, אך הסנקציה על הפרת חובה זו היא בטלות ההסכם והפסקת השירות, ותוצאה זו עלולה לסכן את חברי הקבוצה ולהותיר חלק מהדיירים ללא מענה אם תהיה תקלה במעלית. בנסיבות אלו, הפתרון הנכון יותר מבין החלופות שמציע החוק הוא זה המבטיח רציפות במתן השירות, תוך שמירת זכותם של הדיירים לבטל את ההסכם בכל עת, ובלשון החוק – עסקה מתמשכת לתקופה בלתי קצובה".

השופט בחן את הרקע החוקי לתחזוקת מעליות בבתים משותפים, וציין כי השימוש במעלית הוא בעל מאפיינים צרכניים ובטיחותיים, ובהתאם לדין נדרשת תחזוקה שוטפת ובדיקה תקופתית של המעליות כל ששה חודשים. עד 1993 נהגו חברות מעליות להתקשר עם בניינים בחוזים ארוכי טווח, של חמש שנים ויותר. תופעה זו הופסקה על ידי בית הדין לחוזים אחידים שקבע כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, ולכן ההתניה הזאת פסולה. בעקבות פסק דין זה תוקן צו הפיקוח, ונוסף לו סעיף שאוסר על התקשרות של למעלה משנה אלא אם ניתנה לנציגות אפשרות לבטל את ההסכם בכל עת, בהודעה של שלושה חודשים מראש.

תיקון הצו, ציין השופט, נועד למנוע כבילה של דיירים לתקופות ארוכות לחברת שירות מסוימת, וכך לאפשר להם להשתחרר מהסכמים לא רצויים ולהבטיח שירות ראוי למעליות. כאמור, השופט ציין כי ההתקשרות בין נציגויות הדיירים לחברת אחזקת המעליות היא עסקה מתמשכת לתקופה בלתי קצובה. השופט הציג את שני סוגי ההתקשרות עסקית: עסקה מתמשכת לתקופה קצובה, שבה הצדדים התכוונו להתקשרות לזמן מוגבל, ולכן חידושה האוטומטי אסור והיא מתבטלת עם תום התקופה המוסכמת; ועסקה מתמשכת לתקופה בלתי קצובה שבה הצדדים התכוונו שהעסקה תימשך עד אשר תופסק על ידי מי מהם בהודעה מראש. בשתי החלופות, ציין השופט, הצרכן יכול לבטל את העסקה לאלתר, בהודעה קצרה מראש, אך בעוד שבעסקה לתקופה קצובה הביטול עשוי להיות כרוך בתשלום שנקבע בהסכם שבין הצדדים, בעסקה לתקופה בלתי קצובה הצרכן משלם רק על מה שצרך.

השופט סיכם את החלטתו, וכתב כי "המסקנה מכל האמר לעיל היא כי ההסכמים נושא התביעה הם ככלל עסקאות מתמשכות לתקופה בלתי קצובה, וכי בנסיבותיהם הייחודיות של ההסכמים הספציפיים, כוונת הצדדים הייתה לאפשר הסכם מתחדש על מנת שסוגיית השירות לא תיפול בין הכיסאות, ומתן אפשרות לביטול מהיר של ההסכם על ידי הדיירים". 

השופט הוסיף כי מסקנה אחרת, וקביעה כי מדובר בהסכם לתקופה קצובה "עשויה להביא לביטול ההסכמים ולפגוע בחברי הקבוצה, וכן במצב של ביטול אקטיבי על ידי הדיירים לחייב אותם בעלויות בהסכמים לתקופה של עד שנה או בעלות הודעה מוקדמת של שלושה חודשים בהתקשרויות של יותר משנה".

השופט הטיל על המבקשים לשלם הוצאות של 10,000 שקל לכל אחת מהחברות (ובסך הכל, 60,000 שקל).

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן