"חטא למקצוע": השופט הזדעזע מפער של 1.4 מיליון שקל בחוות דעת שהוגשו בתביעת ליקויי בנייה
השופט גלעד הס: "פער שכזה, של מעל 97 אחוזים, בין חוות דעת מומחים מקצועיים, מטיל צל כבד על מושג 'המומחה' בהליך המשפטי"
מה שווה מילה של מומחה? חברה יזמית תפצה דיירים בכ-840,000 שקל בגלל ליקויי בנייה. כך קבע בית המשפט בפסק דין שניתן במסגרת תביעה שהגישו רוכשי הדירות. פסק הדין, שאותו כתב שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד הס, קובע כמה אמירות משמעותיות וביקורתיות לגבי המומחים המקצועיים שהביא כל צד, וזאת על רקע הפער המשמעותי בין ההערכות של המומחים מטעם התובעים לאלו של הנתבעים, שעמד על 97 אחוזים. "פער שכזה, של כ-1,400,000 שקל ושל מעל 97 אחוזים, בין חוות דעת מומחים מקצועיים, אשר אמורים להיות מומחים מקצועיים ולא באי כוח הצדדים, מטיל צל כבד על מושג 'המומחה' בהליך המשפטי. הדבר אינו סביר ואינו הגיוני, ומלמד שלפחות אחד מהם לא עשה עבודתו נאמנה וחטא למקצועיותו". בנוסף, השופט דחה את טענות החברה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בגין שיהוי והתיישנות, ומתח ביקורת על טענות אלה.
התובעים, בעלי הדירות ונציגות הבית המשותף בבניין ברחוב גולדה מאיר בהוד השרון הגישו תביעה כספית עקב ליקויי בניה נטענים כנגד החברה היזמית על סך כולל של כ-3.8 מיליון שקל. התובעים סברו, כי ברכוש המשותף בבניין שנמסר להם בשנת 2015, קיימים ליקויי בניה מסוגים שונים, ולכן שכרו מומחים שונים אשר יחוו דעתם על ליקויי הבניה. כמו כן, התובעים טענו כי פנו לנתבעת בדרישה לתקן את הליקויים, אולם לאחר שלטעמם הנתבעת לא טיפלה בליקויים באופן ראוי, הוגשה ביום אוקטובר 2021 התביעה. התביעה נסמכה על חוות דעת של שני מומחים: האחת, בקשר לליקויי בנייה בבניין, והשנייה בקשר לליקויים במערכות אלקטרומכניות.
התובעים טענו, כי התגלו ליקויים ברכוש המשותף של הבניין אשר הנתבעת כשלה בתיקונם חרף האמון שניתן לנתבעת בתחילה. לטענתם, נמצאו ליקויים במערכות האלקטרומכניות בבניין וגם בתחום הבינוי. הנזקים במערכות האלקטרומכניות נאמדו ב-1,432,958 שקל, והליקויים בבינוי בבניין אמדו ב-2,345,815 שקל. בנוסף טענו התובעים, כי הערך של הבניין ירד בעקבות הליקויים ונגרמה לו פגיעה במוניטין ומכאן עתרו לפיצוי בסך 170,000 שקל כמו כן, עתרו התובעים לפיצוי עוגמת נפש עקב הליקויים בסך 170,000 שקל.
מנגד טענה הנתבעת, כי תביעה הוגשה בשיהוי ניכר, מחוץ לתקופת ההתיישנות והועמדה על סכום מופרז ולא פרופורציונאלי. עוד טענה הנתבעת, כי בתחילת האכלוס היא ביצעה תיקונים שונים בבניין לשביעות רצונם של התובעים אולם בהמשך לא אפשרו לה לבצע תיקונים.
השופט הס דחה את טענות הנתבעת לדחיית התביעה על הסף בגין התיישנות ושיהוי, וכתב כי "מוטב היה שהנתבעת לא הייתה מעלה טענה זו". השופט ציין כי התביעה הוגשה באוקטובר 2021, בעוד ש הרכוש המשותף נמסר לתובעים בנובמבר 2015, כך שלא חלפו שבע שנים בין מועד מסירת הרכוש המשותף לבין הגשת התביעה כטענת הנתבעת. מעבר לכך, השופט הוסיף כי על פי חוק ההתיישנות, "אין מונים את מרוץ ההתיישנות ממועד מסירת הרכוש המשותף, אלא מיום בו נולדה עילת התביעה בגין הליקויים, כך שהמועד הרלוונטי לתחילת מרוץ ההתיישנות הינו המועד בו נתגלה הנזק, ובענייננו הליקויים. קיימת גישה מחמירה עוד יותר, במסגרתה נקבע כי מרוץ ההתיישנות מתחיל רק לאחר שכשלו הניסיונות לתקן את הליקויים… בענייננו אין מחלוקת, כי הליקויים נתגלו לאחר מועד מסירת החזקה, והכישלון לתקנם נודע מאוחר יותר, כך שבוודאי שתקופת ההתיישנות טרם חלפה".
לעצם התביעה, השופט קבע ניתן לייחס לנתבעת אחריות לליקויים שנתגלו בבניין, לרבות ברכוש המשותף, מכוח שתי מערכות דינים, המערכת הראשונה הינה המערכת החוזית (שעליה חלים חוק המכר דירות וחוק החוזים) והמערכת השנייה הינה המערכת הנזיקית, שעליה חלה עוולת הרשלנות.
החברה הנתבעת טענה כי על התביעה לא חל חוק המכר דירות שכן, לטענתה על מנת שהתביעה תהיה על פי חוק המכר דירות התביעה צריכה להיות מוגשת בתוך תקופת הבדק או בתוך תקופת האחריות. השופט הס דחה את הטענה הזו: "חוק המכר דירות אינו קובע כי התביעה בגין הליקויים, או אי ההתאמות, צריכה להיות מוגשת בתוך תקופת הבדק או האחריות, אלא רק שאי ההתאמה או הליקוי התגלו בתקופה זו", והוסיף כי עיון בטענות התובעים כפי שעולה ממכתביהם לאורך השנים, מגלה כי מרבית הליקויים נתגלו בתקופת הבדק, ובוודאי בתקופת האחריות..
מכאן עבר השופט לדון בחוות הדעת שהגישו הצדדים. התובעים הגישו, כאמור, שתי חוות דעת מקצועיות. בטענה לליקויים במערכות האלקטרומכניות, המומחה מטעם התובעים טען, כי עלות תיקון הליקויים עומדת על סך של 1,432,958 שקל. בין השאר, התגלו חדירת גז לדירות, מעברי אש פתוחים בין הקומות, חוסר אחידות של הריצוף בחדרים התפעוליים של הבניין, היעדר מערכת ניתוק אוטומטית לברז הגז הראשי, משאבת מים שהותקנה בניגוד תקן ועוד. מנגד המומחה מטעם הנתבעת טען, כי עלות תיקון הליקויים בתחום עומדת על סך של 35,000 שקל.
השופט מתח ביקורת על הפערים בין חוות הדעת: "למרות שהדבר רגיל במחוזותינו, ואולי דווקא משום שהתרגלנו לכך, פער שכזה של כ- 1,400,000 שקל ושל מעל 97 אחוזים, בין חוות דעת מומחים מקצועיים, אשר אמורים להיות מומחים מקצועיים ולא באי כוח הצדדים, מטיל צל כבד על מושג המומחה בהליך המשפטי. סביר שתהיה מחלוקת מקצועית גם בין מומחים, אולם כאשר שני מומחים לתחום ששיקול הדעת בו אינו כה רב כמערכות אלקטרומכניות מגיעים לתוצאה המבטאת פער של 97.5 אחוז בין חוות הדעת, הדבר אינו סביר ואינו הגיוני, ומלמד שלפחות אחד מהם לא עשה עבודתו נאמנה וחטא למקצועיותו". על רקע הפער בין חוות הדעת של הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, שקבע כי עלות הליקויים ותיקונם היא 145,125 שקל. השופט אימץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו.
פערים משמעותיים נמצאו גם בהערכות השמאיות של הליקויים ההנדסיים בבניין. המומחה מטעם התובעים טען, כי עלות תיקון הליקויים עומדת על סך של 2,345,815 שקל מנגד המומחה מטעם הנתבעת טען, כי עלות תיקון הליקויים עומדת על סך של 50,000 שקל. גם במקרה הזה, השופט הס לא נותר אדיש לפערים המשמעותיים בין ההערכות הכספיות, ומינה מומחה מטעמו, שאמד את הסך הכולל של עלות תיקון הליקויים, לרבות פיקוח הנדסי, ב-477,125 שקל.
החברה הנבעת ביקשה אפשרות לתקן את הליקויים בעצמה, דבר שעשוי היה להביא, לטענתה, לחיסכון של 25 אחוז בעלויות. השופט דחה את הבקשה: "המקרה שלפני אינו המקרה בו ראוי ליתן הזדמנות לנתבעת לתקן את הליקויים. ראשית, הנתבעת לא הודתה באחריותה לליקויים עד היום, כאשר היא טוענת כי אין כלל ליקויים, או כי האחראים לליקויים הם התובעים עצמם. כאשר הנתבעת אינה לוקחת אחריות על הליקויים ואינה מודה בהם עד היום, ברור כי אין מקום לתת לה לתקנם".
עוד הוסיף השופט: "חלוף הזמן ממועד המסירה ועד היום מצדיק אי מתן זכות לתקן. הנתבעת לא הצליחה לתקן את כלל הליקויים עד היום, על אף שניתנו לה הזדמנויות לעשות זאת, לרבות לאחר הגשת כתב התביעה, מכאן אין מקום להכיר כיום, כעשור לאחר מועד המסירה בנתבעת כמי שזכאית לתקן את הליקויים בעצמה". בנוסף, המומחה קבע כי התובעים זכאים לפיצוי בסך 80,000 שקל בגלל רטיבות במרפסות.
התובעים העלו טענות נוספות בתביעות, ביניהן תביעה בסך 85,000 שקל לתיקון רחבת כיבוי האש שתוכננה בניגוד להיתר הבניה. השופט דחה את התביעה בנושא זה, לאחר שאימץ את חוות דעת המומחה מטעמו, שקבע כי רחבת כיבוי האש אושרה על ידי שירותי כבאות והצלה, וזאת על אף השינויים הקלים וחסרי המשמעות לעומת ההיתר, מכאן שאין ליקוי ברחבה. גם טענת הדיירים לירידת ערך ועוגמת נפש נדחו.
בשורה התחתונה, השופט קבע כי הדיירים זכאים לפיצוי של 145,125 שקל בגלל הליקויי המערכות האלקטרומכניות, ועוד 565,125 שקל בגלל הליקויים המכניים בבניין. בסך הכל, 710,125 שקל, ובתוספת מע"מ 838,095 שקל.
עם זאת, בבואו לקבוע את ההוצאות שיוטלו על הצדדים, השופט עמד בפני התלבטות: מצד אחד, התביעה הוגשה על סך של כ-3.8 מיליון שקל, כאשר בפועל הוא הכיר בסכום של שקל – 22 אחוז בלבד מסכום התביעה. מצד שני, השופט קבע כי יש להביא בחשבון כי הנתבעת הכחישה את מרבית הליקויים, וסכומי הליקויים בחוות הדעת מטעמה מסתכמים בכ-85,000 ₪ בלבד, כ- 10 אחוז בלבד מהסכום שנפסק. השופט החליט, יחד עם זאת, להביא בחשבון כנגד הנתבעת, את העלאת טענות סף, אשר היו טענות סרק, וכן את העובדה שהתנהל הליך משפטי מלא ומורכב, אשר כלל דיוני קדם משפט, הליכים מקדמיים, תצהירים, חוות דעת מומחה בית משפט, הוכחות וסיכומים.
השופט קבע כי כי הנתבעת תישא ב-50 אחוז מהסכום ששילמו התובעים בפועל למומחים מטעמם, וכן בשיעור של 75 אחוז מהסכום ששולם למומחי בית המשפט. כמו כן, תישא הנתבעת ב-22 אחוז מסכום אגרת בית המשפט. בנוסף, נקבע כי הנתבעת תישא בשכר טרחת עורך דין התובעים בסך של 40,000 שקל.
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?
