העליון הכיר בשיתוף נכסים מלפני הנישואין ופתח דלת לחיסכון מס פוטנציאלי

לאחרונה פורסם פסק דין מרתק של בית המשפט העליון המרחיב את "הלכת השיתוף הספציפי", ופותח פתח להשלכות מיסוי משמעותיות. ההלכה, המאפשרת שיתוף בני זוג בנכסים שנצברו גם לפני הנישואין, עשויה להשפיע באופן ישיר על כיסם של בעלי נכסים רבים.

בישראל, חלוקת רכוש בין בני זוג נשלטת על ידי שני מסלולים עיקריים: "חזקת השיתוף" – החלה על זוגות שנישאו לפני 1.1.1974 (או ידועים בציבור), וקובעת כי רכוש שנצבר במהלך הנישואין שייך לשניהם בחלקים שווים. לעומתה, "חוק יחסי ממון" – החל על זוגות שנישאו החל מ-1.1.1974, קובע הפרדה רכושית במהלך הנישואין ו"איזון משאבים" רק עם פקיעתם, למעט "נכסים חיצוניים" (כמו ירושה או מתנה).

אלא שהפסיקה פיתחה את "הלכת השיתוף הספציפי", החלה גם על זוגות הכפופים לחוק יחסי ממון. הלכה זו מאפשרת לשתף בן זוג בנכס ספציפי, גם אם הוא "נכס חיצוני", אם הוכח "דבר מה נוסף" – כלומר, כוונת שיתוף ספציפית בנכס, מעבר לעצם קיום הנישואין.

פסק הדין האחרון של העליון עסק במקרה בו אישה קיבלה קרקע חקלאית במתנה מאביה מספר שבועות לפני נישואיה. במהלך 23 שנות נישואיהם, שונה ייעוד הקרקע למגורים, ונבנו עליה דירות. הבעל היה מעורב באופן פעיל ובלעדי כמעט בניהול שינוי הייעוד, הטיפול בקבלנים, הדירות והשכרתן, ותשלום המיסים. דמי השכירות מהדירות הופקדו לחשבון המשותף של בני הזוג. בית המשפט העליון קבע כי התנהלות זו מעידה על כוונת שיתוף מלאה, והרחיב את השיתוף גם לקרקע עצמה, ולא רק לדירות שנבנו עליה. בכך, ההלכה הורחבה מעבר לדירת המגורים המשפחתית, והוכרה חשיבותן של הסכמות שנוצרות בהתנהגות, גם ללא מסמך כתוב.

השלכות פסק הדין אינן מוגבלות לדיני משפחה בלבד. דיני המס בישראל קובעים "חזקת תא משפחתי", לפיה בני זוג (לרבות ידועים בציבור) נחשבים ליחידה אחת לצרכי מס שבח ומס רכישה. משמעות הדבר היא שהטבות מס ומגבלות חלות עליהם במצטבר – אם אחד ניצל פטור, השני לא יוכל לנצל אותו בנפרד, גם אם הנכס רשום על שמו בלבד.

אך חזקה זו ניתנת לסתירה בנכסים "חיצוניים" (כאלה שנרכשו לפני הנישואין או התקבלו במתנה/ירושה), ובתנאי שלא נוצר בגינם שיתוף בין בני הזוג. פסק הדין החדש, המכיר בשיתוף שנוצר בהתנהגות גם בנכסים חיצוניים, עשוי לספק כלי חשוב לסתירת חזקת התא המשפחתי לצרכי מס. אם ניתן להוכיח שיתוף בנכס "חיצוני" לפי דיני המשפחה, ייתכן שניתן יהיה לטעון לפיצול השומה גם לצרכי מס, ובכך להפחית את נטל המס הכולל.

המשמעות המעשית היא פוטנציאל לחיסכון מס משמעותי. לדוגמה, אם אדם קיבל בירושה קרקע ומעוניין לממש אותה, ניתן לנסות לפצל את שומת המכירה גם לבן הזוג. פיצול כזה יכול לסייע הן בפריסת השבח והן בהפחתת מס היסף, שהפך למשמעותי יותר השנה.

לדוגמה, במכירת קרקע שנרכשה בשנת 1970 עם שבח של 5,000,000 ₪, כאשר המוכרים מעל גיל 60 ואין להם הכנסות אחרות, במצב בו ייחוס כל השבח מתייחס לאחד מבני הזוג בלבד (כלומר, כל הרווח מהמכירה משויך לבן זוג אחד לצרכי חישוב המס וכל המס מחושב ונדרש ממנו בלבד), ניתן לממש שבח בפריסה מקסימלית של 1,400,000 ₪ ולשלם מס יסף מלא בסך 214,000 ₪. לעומת זאת, במקרה של פיצול השבח בין שני בני הזוג, בהנחה שניתן להוכיח שיתוף, כל אחד מהם יכול לממש שבח בפריסה של 580,000 ₪, וביחד להגיע ל-1,160,000 ₪, מה שמביא לחיסכון במס בסך כ-240,000 ₪. בנוסף, המס יסף לכל אחד יעמוד על כ-90,000 ₪ בלבד, וביחד יסתכם ב-180,000 ₪, כלומר חיסכון של כ-35,000 ₪ נוספים. בסך הכל, בדוגמה זו ניתן לחסוך כ-275,000 ₪, שהם כ-17% מס, על ידי פיצול השומות בין בני הזוג.

פסק הדין החדש מדגיש את החשיבות של התנהלות בני זוג לאורך חייהם המשותפים, ואת ההשלכות הכלכליות מרחיקות הלכת שיכולות להיות לה. הוא מהווה תזכורת חשובה לכך שהסכמות שנוצרות בהתנהגות, גם ללא מסמך כתוב, יכולות לקבל תוקף משפטי משמעותי. 

*הכותב הינו עו"ד ורו"ח רוני מולא, ממשרד המיסוי מאיר מזרחי עם א. רפראל

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן