פרסמו אצלנו: *5931

קבוצת העדכונים בוואטסאפ

מגדילים פודקאסט

שלחו לנו דוא״ל

הסתירו ליקויים בפרויקט תמ"א 38, ויחויבו באופן אישי על הנזקים שנגרמו לרוכשים

בית המשפט קיבל תביעה שהוגשה נגד החברה היזמית ובעליה, ואף פסק פיצוי בגין עוגמת נפש: "הטעו את התובעים ומנעו מהם מידע חיוני"

זיו גולדפישר 27.07.2025 | 9:56
השופט זיו אריאלי // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos
השופט זיו אריאלי // צילום: הרשות השופטת | Depositphotos

בעלי חברת יזמית שהסתירו ליקויים בחניות בפרויקט תמ"א 38 שקידמו, יחויבו באופן אישי על הנזקים שנגרמו לרוכשי הדירות. כך קבע בית משפט השלום בחיפה, שקיבל תביעה שהגישו הרוכשים. בסך הכל, החברה היזמית ובעליה ישלמו כ-600,000 שקל לרוכשי הדירות. בפסק הדין נקבע כי הנתבעים, בעלי החברה נמנעו מלחשוף בפני רוכשי הדירות מידע על הפרויקט, תוך הפרה של חובת הגילוי החלה עליהם. "בכך הטעו הנתבעים את התובעים ומנעו מהם מידע שהיה חיוני להחלטתם להתקשר בהסכם", נקבע. עורכי דינם של הדיירים מסרו: "מדובר בתמרור אזהרה בענף ההתחדשות העירונית".

התובעים, שרכשו מהיזמית דירות בפרויקט ברחוב יותם בחיפה שנבנה במסגרת תמ"א 38, טענו בתביעה שהגישו כי החניות שסופקו להן היו פגומות ולא ניתן להשתמש בהן. התובעים דרשו פיצוי של 1.5 מיליון שקל, סכום המוערך על ידי התובעים כמשקף את הפגיעה בערך דירותיהם, וכן ביקשו לקבוע כי לבעלי החברה אחריות אישיות. 

בתביעה שהוגשה נגד החברה היזמית ושני בעליה, נטען כי הנתבעים הקימו פרויקט תמ"א 38 חיזוק, שבמסגרתו נבנו 5 דירות נוספות. במסגרת הפרויקט, נוספו לבניין 10 חניות באמצעות מכפיל חניה. היתר בנייה לפרויקט ניתן בסוף שנת 2014, והתובעים רכשו את הדירות הנוספות, שלכל אחת מהן צורפו 2 מקומות חניה. לטענת התובעים, החניות שספקו להם הנתבעים אינן שמישות. בתביעה נטען כי חלקן נמוכות, בגובה 1.5 מ', והדבר אינו מאפשר כניסת רכבים אליהן. חלק מהחניות שקועות, בהשוואה לחניות הסמוכות להן. בשל פערי הגבהים בין החניות, נטען, קיימת מגבלה קשה בפתיחה של דלתות הרכב.

עוד נטען בתביעה כי הנתבעים ידעו טרם החתימה על הסכמי המכר, אודות המגבלות המאפיינות את תאי החניה במתקן החניה והסתירו זאת מהתובעים. עוד נטען כי הנתבעים שיווקו את הדירות כדירות יוקרה אליהן צמודים שני מקומות חניה, אך עד למועד המסירה של הדירות הם הסתירו את הפגמים  המאפיינים את מקומות החניה. בנוסף, בתביעה נטען כי הנתבעים אף הטעו את הוועדה המקומית לתכנון ובניה בכך שמסרו לה, באמצעות מהנדסת תנועה מטעמם, נתונים שגויים בנוגע לתאי החניה. התובעים טענו כי לא היו רוכשים את הדירות אילו ידעו מראש אודות המגבלות הקשות של תאי החניה. 

הנתבעים, מנגד, השיבו כי תאי החניה שמישים, והוסיפו כי לא התחייבו למידות של תאי החניה שיסופקו לתובעים, אלא לחניות בהן ניתן לעשות שימוש סביר. הנתבעים השיבו עוד כי עשו כל שבידם על מנת לספק לתובעים מתקני חניה ברמה גבוהה. 

שופט בית משפט השלום בחיפה, זיו אריאלי, החליט לקבל את התביעה באופן חלקי. השופט מינה מומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי החניות שנמסרו לתובעים הן שמישות, אם כי השימוש בהן כרוך במגבלות – חלקן מוגבלות בגובהן, אחרות מוגבלות ברוחבן, ויש מהן שמוגבלות הן בגובהן והן ברוחבן. עם זאת, השופט קבע כי מכיוון שלכל החניות יש פגמים, לתובעים מגיע פיצוי.

השופט קבע כי לתובעים מגיע פיצוי בגין עוגמת נפש. "התובעים ידעו אמנם בעת שחתמו על ההסכמים על הנתבעת כי הם עתידים לקבל חניות במכפילי חניה ולא חניות רגילות, אולם הם לא ציפו כי חניות אלה יהיו מוגבלות בגובהן או ברוחבן וכתוצאה מכך גם בסוגי הרכבים שניתן להחנות בהן", נכתב בפסק הדין. השופט העמיד את סכום הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 15,000 בגין כל חניה שיש בה הגבלה, ובסך הכל 150,000 שקל. 

עוד קבע השופט כי הנתבעים הסתירו מהתובעים מידע מהותי בנוגע לנתונים הטכניים של החניות: "הנתבעים (בעלי החברה) ידעו אודות מגבלות הגובה שישנן בחלק מתאי החניה. מידע זה הינו מהותי. הנתבעים נמנעו מלגלות לתובעים את המידות המדויקות ואת המגבלות של החניות שעתידות להיות מוצמדות אל הדירות שהם רוכשים".

השופט קבע כי הנתבעים ידעו, עוד קודם לחתימה על הסכמי המכר עם התובעים, את הנתונים הטכניים של מתקני החניה שנבחרו להתקנה בבניין. "הנתונים האמורים כללו פרטים מהותיים בנוגע למגבלותיהם של המתקנים. הוכח בפניי כי הנתבעים נמנעו מלחשוף בפני התובעים את הנתונים שהיו ידועים להם, על אף חובתם לעשות כן, ותוך הפרה של חובת הגילוי החלה עליהם. בכך הטעו הנתבעים את התובעים ומנעו מהם מידע שהיה חיוני להחלטתם להתקשר עם הנתבעת בהסכם".

השופט קבע כי לבעלי החברה יש אחריות אישיות לנזקים שנגרמו לרוכשי הדירות: "הסתרת מידע מהותי מהתובעים עולה כדי הפרת חובת תום הלב של הנתבעים (בעלי החברה), כמי שניהלו את המשא ומתן עם התובעים בשם הנתבעת. בהתחשב בטיב ההטעיה  ובהשלכותיה על התובעים, שוכנעתי כי יש להטיל על הנתבעים אחריות אישית לנזקים שנגרמו לתובעים".

השופט הורה לנתבעים לפצות את הדיירים ב-337,500 שקל בגין הנזקים, ועוד 150,000 שקל עוגמת נפש. בנוסף, הוטלו על הנתבעים הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 60,000 שקל, ותשלומים נוספים בסך 32,500 שקל. בסך הכל, ישלמו 580,000 שקל (לא כולל הצמדה וריבית).

עו"ד שחר לוינזון ועו״ד יוני שליו- ריבה // צילום: רמי חרמוני | Depositphotos
עו"ד שחר לוינזון ועו״ד יוני שליו- ריבה // צילום: רמי חרמוני | Depositphotos

עורכי הדין המייצגים את הדיירים בפרויקט, עו"ד שחר לוינזון ויוני שליו ריבה שותפים ממשרד יוסף ישורון ושות', מסרו בתגובה: "פסק הדין הוא תמרור אזהרה בענף התחדשות עירונית. אנחנו שמחים כי לאחר מאבק משפטי ארוך, בית המשפט קיבל את עמדתנו ופסק לטובת הדיירים. המסר לדיירים הוא ברור: יש להבין ולבדוק בשבע עיניים מה ההבטחות של הקבלנים ומה בסוף מקבלים. בית המשפט קבע עמדה נחרצת נגד ההטעיה המכוונת של החברה היזמית, ולכן פסק פיצוי מוגדל שישמש תקדים חשוב לעתיד".

בחברה היזמית סירבו להגיב. 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן

מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?

נשמח לדבר אתך
נגישות