בית המשפט המחוזי: ועדות ערר אינן מוסמכות לדון בעררים על הוצאת היתרי בנייה על רקע טענות קנייניות

ועדות ערר אינן מוסמכות לדון בעררים על הוצאת היתרי בנייה על רקע טענות קנייניות. כך עולה מפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה עתירה של חברת הימנותא נגד החלטת ועדת הערר במחוז חיפה לדחות ערר נגד מתן היתר לתושב ערערה, בטענה כי אין לו זכויות על הקרקע. השופטת בטינה טאובר כתבה בפסק הדין כי ועדת הערר דנה בסוגיות תכנוניות ולא קנייניות, ולכן להימנותא לא הייתה כלל זכות להגיש ערר על מתן ההיתר.

הימנותא, חברה בת של קרן קימת לישראל, עתרה לבית המשפט המחוזי נגד ועדת הערר המחוזית חיפה, לאחר שזו החליטה לדחות ערר שהגישה הימנותא נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון להוציא היתר בנייה לתושב ערערה. הימנותא היא בעלת הזכויות על חלקה בדרום ערערה, שעליו חלה תכנית תמל/1061 – מתחם דרומי ערערה.

בעל ההיתר מחזיק בחלק מהחלקה, על אף שזכויותיו מעולם לא נרשמו. לפני כשנתיים, ביולי 2023, הוא הגיש לוועדה המקומית עירון בקשה להיתר להקמת בית. הבקשה אושרה, ועל בסיסה הוצא לו היתר בנייה. על רקע זה, הגישה הימנותא ערר שבמסגרתו ביקשה לבטל את החלטת הוועדה המקומית להוציא היתר, בטענה שהבקשה על ידי מי שאין לו זכויות במגרש, וזאת בניגוד לתקנות התכנון והבנייה העוסקת ברישוי בנייה. במקביל, הימנותא החלה בהליך אזרחי נגד מגיש ההיתר בבית משפט השלום בחיפה, בבקשה לסילוק ידו.

בסוף שנת 2024 דחתה ועדת הערר את הערר שהגישה הימנותא, בטענה להיעדר זכות להגשתו. הוועדה קבעה בהחלטתה כי הימנותא לא הצביעה על חריגה של היתר הבניה מהוראות התכנית החלה על המגרש. עם זאת, הוועדה קבעה כי מגיש ההיתר אכן לא היה רשאי להגישו, מכיוון שלפי טבלת האיזון וההקצאה של התכנית המגרש הוקצה להימנותא. הוועדה ציינה עוד כי לו היה לה סמכות לעשות כן, הייתה מורה על ביטול היתר הבניה.

על החלטה זו הגישה הימנותא עתירה לבית המשפט המחוזי, שבו ביקשה לבטל את החלטת ועדת הערר ואת היתר הבנייה. הימנותא טענה בעתירה כי בעל ההיתר הגיש את הבקשה תוך הפרה של תקנה 26 לתקנות הרישוי המחייבת להוכיח את קיומם של "תימוכין קניינים" על הקרקע. עוד נטען כי בהחלטת ועדת הערר בתל אביב נקבע כי  לוועדות ערר קיימת סמכות לדון במניעת מתן היתר בניה במקום בו אין תימוכין קניינים. 

ועדת הערר, מצדה, השיבה כי להימנותא אין זכות להגיש ערר, ולוועדה אין סמכות לדון בערר. לדבריה, היתר הבניה אושר בהתאם לתכנית, וכי להימנותא אין טענה כי היתר הבניה ניתן שלא בהתאם להוראות תכנית אלא טענותיה מופנות למישור הקנייני וכי היתר בניה ניתן למי שאינו בעל זכויות במגרש ולא קיבל את הסכמתו של בעל הזכות במגרש. ועדת הערר ציינה כי בהתאם לפסיקה, ועדת ערר לא מוסמכת לדון ביחס להחלטה של ועדה מקומית ליתן היתר בניה, ככל שלא עלתה טענה לחריגה מהוראות תכנית וישנן רק מחלוקות קנייניות.

השופטת בטינה טאובר דחתה את העתירה, וקבעה כי בהתאם לפסיקה, כאשר הוועדה המקומית מאשרת היתר בנייה, ישנה זכות ערר לוועדת הערר רק במקרה אחד כאשר עולה טענה כי היתר הבנייה ניתן בחריגה מהוראות התכנית, ואילו בשאר המקרים, יש לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים או לערכאה אזרחית: "העותרת (הימנותא) לא טענה כלל כי היתר הבניה שניתן למשיב 3 (בעל ההיתר) חורג מהתכנית החלה על המגרש, אלא טענה שהיתר הבניה ניתן למי שאינו בעל זכויות במגרש ולא קיבל את הסכמתו של בעל הזכות במגרש בניגוד לאמור בתקנה 26 לתקנות הרישוי. לפיכך, ההשגה של העותרת כנגד החלטת המשיבה 2 אינה במישור התכנוני. משכך היה על העותרת להשיג על החלטת הועדה המקומית בפני בית המשפט לעניינים מינהליים והחלטת הוועדה המקומית אינה מקנה סמכות לוועדת הערר לדון בערר", כתבה השופטת.

על רקע זה, העתירה נדחתה, ועל הימנותא הוטלו הוצאות משפט בסך 30,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן