התחדשות עירונית היא ביטחון לאומי - ואסור לנו לחכות עוד רגע

אנחנו נמצאים בתקופה של חוסר ודאות ביטחונית וכלכלית, ודווקא עכשיו – זה הזמן להבין: התחדשות עירונית היא לא מותרות. היא לא רק כלי לפיתוח ערים או שיפור איכות החיים – היא קודם כול ביטחון. ממש כך.

אנחנו מדברים על מיגון, על מרחבים מוגנים, על מבנים שעמידים בפני טילים וטילים בליסטיים. האירועים האחרונים, ובעיקר האיומים מצד איראן, כבר לא משאירים מקום לספק: מיגון מציל חיים. ובישראל של 2025, מרחב מוגן הוא לא אופציה – הוא הכרח.

וזה בדיוק מה שהתחדשות עירונית יודעת להציע – מיגון כחלק בלתי נפרד מתכנון מודרני, תקני, בטוח. אלא שלצערי, למרות שכל הנתונים ידועים וכל התובנות כבר על השולחן, התהליך תקוע. כבר עשור אנחנו מדברים על חסמים בירוקרטיים, אבל בזמן האחרון זה כבר הפך לחסם מוסרי.

לא ייתכן שתב"ע תיקח 3-5 שנים. לא ייתכן שהיתר בנייה ידרוש שנתיים נוספות. בעידן שבו טילים נוחתים בלב ערים, אי אפשר להרשות לעצמנו תהליך של עשור כדי להוציא פרויקט אל הפועל.

אז למה זה קורה? למה הרשויות עוצרות פרויקטים? מי לוקח אחריות על זה שמשפחות ממשיכות לגור בבניינים ישנים, בלי ממ"דים, חשופים לכל מתקפה?

הרי אין פה עלות למדינה – יזמים מביאים את כל המימון, את הידע, את אנשי המקצוע. גם הרשות, גם האזרח – כולם מרוויחים. ולמרות זאת, שוב ושוב, התהליכים תקועים.

זה הזמן של המדינה להתעורר. זה הזמן של הרשויות המקומיות לשנות גישה. במקום להוות חסם – להפוך לגורם מקדם. בדיוק כמו שהמדינה משקיעה בטנקים, מטוסים, וכיפת ברזל – היא חייבת להשקיע בתשתיות אזרחיות שמצילות חיים. התחדשות עירונית היא חלק מההגנה שלנו.

איך עושים את זה? משחררים חסמים רגולטוריים, מקצרים הליכי תכנון ואישורים, מתמרצים רשויות לקדם פרויקטים, מאפשרים גמישות תכנונית בשכונות ותיקות, נותנים גיבוי ליזמים שפועלים בשטח ומקדמים  מענקים ייעודיים לרשויות שיבחרו לזרז תהליכים, כי כשיש רצון – יש דרך.

ביום שהמדינה תתייחס להתחדשות עירונית כאל חלק מהביטחון הלאומי, אנחנו נראה שינוי אמיתי: בשוק, במחירים, ברמת המיגון, ובעיקר – בתחושת הביטחון של התושבים. 

*הכותב, גל קסטל, הינו מנכ"ל אורון נדל"ן 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן