התחרטו על עסקה למכירת דירתם, ותבעו את כלתם שייצגה אותם, בטענה למרמה ועושק

הכל נשאר במשפחה? מוכרי דירה שהתחרטו על מכירת הנכס, תבעו את כלתם עורכת הדין, שייצגה אותם בעסקה, בטענה שרימתה אותם, ודרשו לבטל את העסקה. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי לתובעים לא הייתה הצדקה לבטל את העיסקה, וכי הם רצו לבטלה, לאחר שהתברר להם שמחירי הדיור עלו. ולא רק שבית המשפט דחה את התביעה וביקר בחריפות את התובעים, אלא אף הטיל עליהם הוצאות משמעותיות של 160,000 שקל.

התובעים היו בעלי זכויות על יחידה בבית דו משפחתי בלוד. זכויות התובעים בנכס רשומות ברשות מקרקעי ישראל ובחברה המשכנת "לנקו ישראל", ועד כה טרם נרשמו על שם התובעים בפנקסי רישום המקרקעין. בשנת 2018 התובעים החליטו שברצונם למכור את ביתם ולעבור ולהתגורר בעיר מודיעין, שם מתגוררים בנם הבכור. התובעים פנו לכלתם, שהיא עורכת דין, וביקשו כי תסייע בידם ותייצגם בעסקה, לאחר שהתברר שקיימים שני קשיים עיקריים בביצוע המכר: ראשית, יש צורך להסדיר את רישום זכות החכירה בנכס על שם התובעים. שנית, יש בבית בנייה לא חוקית שגם אותה יש להסדיר לשם רישום הזכויות.

בחודש ספטמבר 2021 החל מו"מ בין התובעים ובין הרוכשת, שאף היא נתבעה, אשר הבשיל להתקשרות. עוד טרם חתימת הסכם המכר, כלתם של התובעים החלה לפעול לרישום הזכויות בבית על שמם. בסוף אוקטובר נחתם הסכם המכר על סך 2.6 מיליון שקל. מאחר ואותה עת הזכויות בנכס טרם נרשמו על שם התובעים, הסכם המכר היה כפוף לתנאי מתלה, שלפיו תוקפו של ההסכם מותנה באישור סופי של לשכת רישום המקרקעין. 

עם זאת, כאשר המסמכים לצורך הסדרת רישום הבעלות הוגשו לתובעים, הם סירבו לחתום עליהם, הודיעו כי אינם חפצים בעסקה, והגישו לבית המשפט המחוזי בלוד תביעה נגד הרוכשת ונגד כלתם, שבה ביקשו לקבל סעד הצהרתי שלפיו הסכם המכר מבוטל.

בתביעה טענו התובעים, בין השאר, כי ההסכם אינו חוקי שכן הצדדים חתמו על שני הסכמים, במטרה להסתיר את הבנייה הבלתי חוקית, ולהונות בכך את הרשויות. עוד נטען כי יש לבטל את ההסכם מחמת עושק, בהיות תנאיו גרועים וחורגים במידה לא סבירה מן המקובל. התובעים אף האשימו את כלתם כי מעלה באמונם, לאחר שלא פעלה כמתחייב אף שידעה על קיומן של חריגות בנייה, ועל כך שהזכויות בנכס טרם נרשמו על שם התובעים. 

התובעים טענו אף כי לא היו מעורבים במשא ומתן שבין הצדדים, וסוגיות מהותיות ביותר סוכמו בין באי כוח הצדדים רק במועד חתימת ההסכם. התובעים לא היו מודעים לתוכן ההסכמות, למועדי התשלום, מועד מסירת החזקה, עלות הסדרת חריגות הבניה, ונושאים מהותיים נוספים, שכן הם סמכו על כלתם באופן מוחלט. התובעים ביקשו לבטל את העסקה גם נוכח מצבם הקשה, גילם ומצבם האישי והבריאותי. 

הרוכשת, מצדה, השיבה כי הטענות שעלו אינן מבססות כל עילה לביטול הסכם המכר. גם אם התובעים סוברים כי טעו בכדאיות העסקה, טענה הרוכשת, אין בכך כדי לבסס עילה משפטית לביטול ההסכם. גם מצבם הרפואי הנטען של התובעים, אינו מבסס עילה לביטול ההסכם.

הכלה טענה אף היא כי יש לדחות את התביעה. היא שבה והדגישה כי אינה צד לחוזה וגם לא מבוקש נגדה כל סעד. מבחינתה שלה, טענה, אין זה מעלה או מוריד אם ההסכם יקוים או יבוטל, היא כלתם של התובעים ולבקשתם סייעה להם במסירות רבה, תוך שהיא משקיעה בכך הרבה מעבר למקובל וחינם אין כסף. עוד טענה הכלה כי טענות התובעים ועדויותיהם אינן אמת. כך למשל, הטענה כי התובעים אינם יודעים קרוא וכתוב היא שקר מוחלט.

עוד טענה הכלה כי התובעים החליטו להשתחרר מהעסקה בשל ייעוץ גרוע שקיבלו, כפי הנראה מאחר ונוכחו לראות שדירה בעיר מודיעין יקרה משסברו, או מאחר ובנם לא היה מעוניין שתילקח הלוואה באמצעות העסק. הכלה טענה עוד כי לאחר שהתובעים ביקשו לסגת מהעסקה, היא ניסתה לעשות כרצונם אולם הרוכשת עמדה על ביצוע ההסכם. בנסיבות אלו, הוסבר לתובעים כי אין אפשרות לבטל את ההסכם, אך התובעים סירבו לקבל את עצתה, ופעלו לסיכול המכר.

השופטת יסכה רוטנברג מתחה ביקורת על התובעים ועל ניהול התביעה: "אין כמעט סעיף בחוקי החוזים שלא נטען בתביעה. כך בהינף יד, תוך סתירות פנימיות, ובלא לבחון אם התקיימו הרכיבים העובדתיים והמשפטיים שבכל אחת מעילות התביעה, התובעים טוענים כי לא נעשה חוזה בהעדר גמירות דעת, כי נעשה חוזה אך נפלו פגמים בכריתתו, כי נעשה חוזה המשקף גם את כוונת הצדדים אולם הוא אינו חוקי, ועוד ועוד טענות. מדובר בטענות שאינן מתיישבות זו עם זו, ולגופן, לא ניתן לקבלן".

השופטת התייחסה לטענה שהעלה התובע, שלפיו כלתו ניצלה את העובדה שהוא אינו יודע קרוא וכתוב. השופטת כתבה כי טענה זו הוצגה כעוגן וכבסיס לכלל טענות התובעים, אף שהיא התבררה להיות נעדרת כל בסיס. השופטת כתבה כי מהעדויות עולה כי התובע מנהל סופר, מתנהל לבדו מול הבנקים, רו"ח וספקים. "אין מאום בתמונה אותה ניסו התובעים להציג בתביעתם, כאילו מדובר באנשים חולים ומוחלשים, או כי אין בידם להבין את העסקה שבה התקשרו", כתבה.

השופטת דחתה גם את טענת התובעים לכך שהוטעו על ידי כלתם. השופטת כתבה בפסק הדין כי "נראה כי כוונת התובעים היא לטעות שונה, לכך שבדיעבד התחוור להם שהמחירים עלו, שוויו של הנכס עלה, וגם מחירי הדירות בעיר מודיעין לשם הם חפצו לעבור, האמירו. ככל וזו הטענה, אין לקבלה. אם התובעים חזרו בהם מהטעם שטעו לחשוב כי יוכלו לרכוש דירה חלופית בכסף שיתקבל, ולא היא – אין מדובר בטעות בהסכם, אלא בטעות בחישובים ובשיקולים שבגינם התקבלה ההחלטה למכור את הבית".

גם טענת התובעים לעושק נדחתה: "התובעים לא הוכחו ולו יסוד אחד של עילה זו. התובעים הם אנשים בגירים ועצמאיים, התובע מנהל חנות. גיל מבוגר אינו מצביע על מצוקה או חולשה, ואין כל אינדיקציה לכך".

כך גם טענות נוספות שהעלו התובעים נדחו, ותביעתם נדחתה. השופטת כתבה כי "התובעים התקשרו בהסכם תקף ומחייב. מטעמים השמורים עמם התחרטו על העסקה וביקשו לבטלה. הרוכשת סירבה לביטול העסקה. הדברים הובהרו לתובעים, ואולם, התובעים סרבו לקבל כי הם קשורים בעסקת המכר. אין כל נימוק שבדין מכוחו התובעים רשאים להשתחרר מההסכם שבו התקשרו".

לצד דחיית התביעה, השופטת קבעה כי הנתבעים יישאו בהוצאות הנתבעות בסך 80,000 שקל לכל אחת (160,000 שקל בסך הכל), וזאת בהתחשב בכך שכל אחת מהנתבעות נאלצה ליטול ייצוג משפטי נפרד, בכך שאין חפיפה בין הטענות כלפי כל אחת מהנתבעות.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן