הלב הנשכח של השכונה: מרחב הביניים בהתחדשות עירונית
אדריכל יואש ינקוביץ: "בהתחדשות עירונית ראויה – הבניינים לא יוצרים את המרחב, אלא המרחב הוא שמעניק להם חיים"
אדריכל יואש ינקוביץ: "בהתחדשות עירונית ראויה – הבניינים לא יוצרים את המרחב, אלא המרחב הוא שמעניק להם חיים"
אדריכל יואש ינקוביץ, מבעלי משרד MY-architects יחד עם האדריכל מרק טופילסקי, נבחר זו השנה השנייה ברציפות כאחד ממשרדי האדריכלים המובילים בישראל בתחום ההתחדשות העירונית בדירוג הטובים ביותר של אתר מגדילים. בראיון עמו, הוא מתאר כיצד מרחבי הביניים – אותם חללים פשוטים אך מלאי חיים בין הבניינים הישנים, הפכו ללב השכונה, ומדוע חשוב להחזיר להם את מקומם גם בתכנון החדש.
החצרות והבלוקים שיצרו קהילה
רבות מהשכונות שנבנו בישראל בשנות ה־50 עד ה־70 התאפיינו במבני שיכון פשוטים מבני H , חצרות פנימיות ומעברים פתוחים. בין הבניינים נוצרו, לעיתים באופן מקרי, חללי ביניים צרים או רחבים, שהפכו עם השנים למרחבים חיים של מפגש, משחק ושיח חברתי. "שם נולדו המשחקים, השיחות והזיכרונות", אומר ינקוביץ, "שם נבנתה הזהות המקומית של השכונה".
לדבריו, המבנים הצנועים יצרו מערכת יחסים טבעית בין המרחב הבנוי לבין המרחב הציבורי. אותם חללים שימשו לא רק מעבר פיזי, אלא זירה של חיים משותפים חיבור בין הפרטי לציבורי, בין האדם לעיר ובין הבית לקהילה.
כשההתחדשות פוגשת את הזיכרון
בעידן ההתחדשות העירונית, אותם מרחבים נמצאים כעת בלב המתחמים הוותיקים אך גם בלב הדילמה. כיצד ניתן לחדש, לצופף ולהתאים את הבינוי לצרכים של היום, מבלי לאבד את המרקם האנושי והמרחבי שנוצר לאורך עשרות שנים?
"בעבר נוצרו חללי הביניים כמעט כ'תוצר לוואי' של פריסת הבניינים", אומר ינקוביץ, "כיום יש להפוך את סדר החשיבה. התכנון המודרני צריך להתחיל דווקא ממרחב הביניים לראות בו את נקודת המוצא, ולא את מה שנשאר בין הבניינים. מרחב הביניים הוא לא רק שאלה של גיאומטריה או פונקציה, אלא מרכיב תרבותי וזהותי הנושא עמו את 'הזיכרון הגנטי' של המקום, את הדימוי הקולקטיבי של השכונה, את מסלולי ההליכה והמפגשים היומיומיים, ואת תחושת הבית שמעבר לגבולות הדירה".
המרחב שמוביל את התכנון
במשרד MY-architects, מספר ינקוביץ, כל פרויקט של התחדשות עירונית מתחיל בבחינה מעמיקה של המצב הקיים לא רק של נתוני שטח ומספרים, אלא גם של החיים עצמם- מי גר שם, איך נראים המפגשים, היכן הילדים משחקים ומהי תחושת המקום. "המטרה שלנו היא להבין את ה־ DNA המקומי", הוא אומר, "לזהות אילו ערכים תכנוניים חשוב לשמר, ואיך לתרגם אותם לשפה חדשה של מגורים. כך הופך מרחב הביניים ממוצר לוואי של תכנון למנוע המרכזי שלו".
הלב הפועם של ההתחדשות העירונית
לדברי ינקוביץ, תכנון איכותי של התחדשות עירונית איננו מסתכם בהצבת מגדלים חדשים על קרקע ותיקה. זהו בראש ובראשונה תהליך של המשכיות יצירת חיבור בין הזיכרון הפיזי של המקום לבין העתיד העירוני שלו. החצר, השביל, הספסל והעץ הוותיק כל אלו אינם פרטים שוליים, אלא הלב הפועם של השכונה. “בהתחדשות עירונית ראויה,” מסכם ינקוביץ, “הבניינים אינם יוצרים את המרחב אלא המרחב הוא זה שמעניק להם חיים, משמעות וזהות.”
לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן
מכירים מישהו שצריך לקרוא את הפוסט? שתפו אותו. ?