בלי טובות ובלי פירורים למילואימניקים

מקדמת דנא, ולאורך כל שנות ההיסטוריה, היה מקובל שהממלכה תעניק ללוחמיה, אלה שהקיזו את דמם ורבים מהם אף מסרו את נפשם עבורה, גמול ראוי. כך, למשל, היה בימי האימפריה הרומית, כשהקיסר היה מעניק ללוחמים כברת אדמה נאה. ואם נקפוץ למאה ה-20, לאחר מלחמת העולם השנייה זכו חיילי בנות הברית, הן הבריטים והן האמריקאים בהטבות מפליגות בכל מה שקשור לדיור.

ואם נחזור אלינו: ובכן, למדתי על בשרי שעם סטטיסטיקה קשה מאוד להתווכח. במהלך השנתיים של מלחמת חרבות ברזל נקראו לדגל לפחות 400 אלף מילואימניקים, מתוכם לפחות 200 אלף היו לוחמים, רובם הגדול שרתו מאות רבות של ימים, סיכנו את חייהם, לרבבות רבות מתוכם העסקים קרסו, שלא לדבר על הפרידה הממושכת מבת הזוג והצאצאים.

הצפייה שלי, כמו גם ישראלים רבים אחרים, הייתה שהמדינה תצא מגדרה על מנת להעניק לאותם מיטב בנינו גמול ראוי להקרבה שעשו עבור כולנו, בין אם באמצעות קרקע חינם אין כסף ובין אם באמצעות הטבה משמעותית ביותר בדיור. הטבות אלה, אדגיש, לא היו כרוכות כלל בהוצאה ישירה מתקציב המדינה, אלא בפטור מרווח שהמדינה הייתה אמורה לשלשל לכיסה.

עד כה, לצערי, ולמרות שבציבור הרחב בכלל ואנשי המילואים בפרט, נושא זה נדון זה שנה וחצי ויותר, לא נעשה בנושא זה כמעט דבר וחצי דבר. נהפוך הוא: דומה שההחלטות, כביכול, שהתקבלו עד עתה עבור המילואימניקים, הינם בבחינת מס שפתיים ותו לא. 

בפועל מדובר בשתי החלטות: 

האחת, להעניק לאנשי המילואים כ-3,800 דירות בהנחה, מתוכן רק כ-1,900 ללוחמים קרביים.  ובמילים אחרות, רק 1 מתוך 100 לוחמים קרביים יזכה בדירה בהנחה, מה גם שבמקרים רבים מדובר לאו דווקא במיקום בו היו מעדיפים להתגורר. 

השנייה, אולי אף החלטה ממקוממת עוד יותר, כאשר בימים אלה פרסמה רשות מקרקעי ישראל כי בכוונתה בחודש נובמבר לשווק כ-200 מגרשים בני חצי דונם ברמת הגולן עבור מילואימניקים, אמנם לכאורה חינם אין כסף, אולם לא כולל עלויות פיתוח בסך 300 אלף שקלים בקירוב.

פירורים כבר אמרנו?! הלא 200 מגרשים לבנייה עצמית (שגם עולה לא מעט כסף) מהווים פירור קטן שבקטנים אל מול 200 אלף לוחמים, פרומיל קטנטן או אם תרצו טיפה בים. לא נעים, אבל זה נראה כמו מס שפתיים ולאו דווקא כוונה אמיתית לפתור את הבעיה.

תירוצים של המדינה לחוסר המעש הזה לא חסר: אחד התירוצים הנפוצים ביותר הינו שמושבים ויישובים קהילתיים המיועדים להרחבה מונעים את השיווק לאנשי מילואים, זאת בתואנה שמדובר בעקיפת וועדות הקבלה ושעשויים להגיע מועמדים שאינם מתאימים.

ובכן, לא ייתכן שהמדינה תשב בצד ותגיד שאין לה פתרון. יש גם יש פתרונות, רק צריכה להיות מוטיבציה מספקת לשם כך.

ראשית, קיימים לאורכה ולרוחבה של המדינה אינספור אפשרויות להענקת חצי דונם קרקע חינם ליוצאי מילואים, קל וחומר בפריפריה של מרחבי הגליל והנגב שממש משוועים למתיישבים חדשים, בין אם מדובר בהרחבת יישובים קיימים ובין אם מדובר בהקמת יישובים קהילתיים חדשים עבור יוצאי צבא, כפי שבשנות ה-50 הוקמה שכונת "צהלה" ושווקה כמעט בחינם לאנשי צבא קבע ואנשי ביטחון בכירים.

והלא המדינה עושה בעצם ימים אלה מאמצים אדירים לשם הקמת עיר חרדית בנגב. מדוע שלא תתאמץ גם בשביל לוחמיה שמקריבים את גופם ונפשם למען כולנו?

שנית, בד בבד להענקת קרקע חינם, יש לטעמי מקום לבחינת מודל אלטרנטיבי של דירות בהנחה המיועדות ליוצאי צבא. מדוע, למשל, שהמדינה תסבסד ב-100 אחוזים את עלות הקרקע בדירות שיוקצו עבור לוחמים בקו שבין חדרה וצפונה ובין אשדוד ודרומה ובד בבד תסבסד ב-50 אחוזים את ערך הקרקע בקו שבין חדרה לאשדוד, קרי מה שמכונה "מדינת תל אביב" המורחבת?

אין לי צל של ספק שכולם ייהנו מכך, בראש וראשונה אנשי המילואים, אבל גם החברה הישראלית כולה ומדינת ישראל שעל ידי כך תבטיח לא רק גמול ראוי ללוחמיה, אלא גם תבטיח את אושרו ועתידו של הדור הבא ובד בבד את עתידה של מדינת ישראל!

*כותב המאמר רוני מזרחי הוא יו"ר ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו" ונשיא כבוד לשכת הקבלנים

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן