תקדים: חניות של דיירים בתוך חניון בתשלום לא יחויבו בארנונה

נדחה ערעור של עיריית ירושלים: לא תוכל לגבות ארנונה מחניות שהועמדו לשימוש בלעדי של בעלי דירות בבניין. כך קבע בית המשפט המחוזי בעיר, שדחה ערעור של מנהל הארנונה בעירייה נגד ועדת הערר המחוזית שקבעה כי מכיוון שהחניות מוצמדות לדירות, אין לחייבן בארנונה. 

הרקע לערעור הוא חיוב בארנונה שקיבלה חברת "מיקוד אבטחה ירושלים" עבור חניה בתשלום בבניין מגורים בעיר בגין קומות מינוס 7-6 מתוך 7 קומות תת 4 קרקעיות המשמשות כחניון בבניין הכולל דירות, שטחי מסחר וחניון. החברה הפעילה החברה ניהלה את החניון לאחר שחתמה בשנת 2020 על הסכם על בעלת החניון, חברת גולדן היל. בשנת 2021 נחתם תיקון להסכם בין הצדדים ולפיו החל מיום מיולי 2021 תחזיר חברת מיקוד את החזקה בקומות מינוס 7-6 לידי חברת גולדן היל, וזאת במטרה להקצות חלק מהחניון לשימושם של דיירי הבניין.

חברת מיקוד הגישה השגה על חיוב הארנונה בנוגע לשנים 2021 ו-2022, וטענה כי בקומות החניון מספר מינוס 6 ומינוס 7 מחזיקים דיירי דירות המגורים באופן ישיר, ויש לפטור את הדיירים מחיוב הארנונה בגין החניות שבהחזקתם בהתאם לפטור הקבוע בצו הארנונה לשטחי חניה הצמודים לדירות מגורים. עוד נטען כי בהתאם לצו הארנונה יש להפחית מהשטח המחויב בארנונה את שטחי המעברים ושטחי התמרון שבחניון בהיותם שטחים משותפים.

בפברואר 2023 דחתה ועדת הערר לענייני ארנונה את ההשגה, וקבעה כי מבדיקות שנערכו עולה כי כל שטח החניון לרבות נמצא בשימוש כחניון בתשלום, כולל הקומות שבמחלוקת, ואין הצמדה של שטח חניה כלשהוא לדירת מגורים כמשמעו בחוק. 

על החלטה זו הגישה החברה ערר לוועדת הערר המחוזית, וזה התקבל. ועדת הערר קבעה כי מהראיות, הכוללות עשרות הסכמי שכירות, עולה כי בעלת הנכס השכירה את החניות למחזיקי הדירות. בנוסף, הוועדה הסתמכה על עדויות וקבעה כי קומות מינוס 6-7 אינן חניון בתשלום אלא 10 המשמשות את הדיירים באופן ספציפי ובלעדי. אין לפיכך לחייבם לא כחניה בתשלום ולא כחניה שלא בתשלום. אשר לשטחים המשותפים קבעה הועדה כי ההתרשמות היא כי אלו הינם משותפים לבעלי הדירות, ואין לחייבם בארנונה. 

הוועדה קבעה כי הוראות צו המיסים, הפוטר שטח משותף ליותר מיחידת דיור אחת, חלות גם על מבנים שאינם למגורים.

מנהל הארנונה בעירייה הגיש ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי. לטענתו, אין המדובר בהצמדת שטח חניה לדייר אלא במנוי חודשי. עוד נטען כי המשיבה (חברת מיקוד) היא בעלת הזיקה הקרובה לכל השטחים נשוא העררים ולכן אין המדובר בכלל בשטחים משותפים. העירייה טענה עוד כי גם אם השתכנעה ועדת הערר כי המשיבה לא מחזיקה בשטח הקומות מינוס 7-6, לא היה מקום לפטור את שטחי המעבר והתמרון.

השופטת שירלי רנר, שדנה בערעור, החליטו לדחותו. השופטת קבעה כי הכרעת הוועדה ולפיה המשיבה לא החזיקה בקומות מינוס 7-6 של החניון היא הכרעה עובדתית הנשענת על תשתית ראייתית מבוססת. "בנסיבות אלו אין מקום להתערב בקביעת הועדה ולפיה אין מקום לחייב את המשיבה עבור התקופה האמורה באשר היא כלל אינה מחזיקה בשטח האמור ודי בכך על מנת שהערעור יידחה", כתבה השופטת בפסק הדין. השופטת הטילה על העירייה הוצאות בסך 5,000 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן