סאגת הדיירים הסרבנים בהרצליה נמשכת: תביעה נוספת אחרי הסכם הפשרה

דיירים סרבנים במתחם "שיכון ויצמן" בהרצליה חתמו על הסכם פשרה עם נציגות הדיירים לפינוי רכוש משותף שעליו השתלטו. בתביעה שהגישו למפקח על המקרקעין הם ביקשו לבטל את ההסכם, בטענה שחתמו על ההסכם בעקבות מצג שווא שקיבלו מהנציגות, מהיזם ומבא כח הדיירים. המפקח על המקרקעין דחה את התביעה: "התובעים לא הוטעו ולא טעו במהלך ההתקשרות החוזית בהסכם הפשרה".

התובעים הם בעלי דירה במתחם פינוי בינוי שיכון ויצמן, אשר הוכרז כמתחם להתחדשות עירונית. רוב בעלי הדירות במתחם חתמו על הסכם עם חברת אזורים למימוש עסקת פינוי ובינוי. במסגרת עסקה זו, צפוי הבית המשותף להיהרס יחד עם בניינים נוספים במתחם, ובמקומם יוקמו בניינים חדשים הכוללים 1,843 דירות חדשות. התובעים מסרבים לחתום עם אזורים על ההסכם לפינוי ובינוי, ובין הצדדים מתנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי בתל אביב. 

במקביל להליך בבית המשפט, התנהל נגד הדיירים הליך אצל המפקח על המקרקעין. בתביעה שהגישה נציגות הדיירים היא ביקשה להורות לדיירים הסרבנים לסלק את ידם מרכוש משותף עליו השתלטו ולהשיב את המצב ברכוש המשותף לקדמותו. כן נתבקשו התובעים לשלם דמי שימוש ראויים בסך של 84,311 שקל בגין השתלטות שלא כדין על הרכוש המשותף. בהסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים בראשית שנת 2018 נקבע כי הדיירים יפנו את הרכוש עם תחילת ביצוע הפרויקט, במקום שיפנו אותם באופן מיידי. כמו כן, במסגרת הסכם הפשרה ויתרה הנציגות על תשלום דמי שימוש וכן על הוצאות משפט. הדיירים, מצדם, ויתרו והצהירו כי אין להם כל זכות ברכוש המשותף וכי לא יהיו זכאים לכל תוספת תמורה בגין "סיפוח" הרכוש המשותף לדירתם.

כעת, הגישו הדיירים תביעה למפקח על המקרקעין, בדרישה לבטל את הסכם הפשרה. לטענתם, נציגות הדיירים, החברה היזמית ובא כוח הדיירים מסרו להם מצג מטעה, שלפיו בעלי דירות אחרים במתחם לא יקבלו תמורה נוספת עבור שטחים ברכוש המשותף אותם סיפחו לדירתם. לטענתם, רק בעקבות ראיות חדשות שהגיעו לידיהם, התברר כי מצג זה אינו נכון. התובעים טענו כי לו היה מודעים למידע שהגיע לידיהם, לא היו חותמים על הסכם הפשרה ומוותרים על זכותם לתוספת תמורה. התובעים ביקשו לבטל את הסכם הפשרה בטענה לפגמים שנפלו בו עקב הטעיה ועושק.

הנציגות, מצדה, הודיעה על התנגדותה לביטול הסכם הפשרה. לדבריה, התובעים לא הוכיחו כל עילה לבטל את הסכם הפשרה שכן הם לא הוטעו על ידה. הנציגות הדגישה כי הסכם הפשרה נחתם על ידי התובעים מרצונם החופשי. לטענת הנציגות התביעה הוגשה שלא בתום לב ומטרתה הבלעדית היא לשרת את התובעים בתביעת הדייר הסרבן על מנת לאפשר להם השגת תמורות עודפות במסגרת הפרויקט.

המפקח ארז שטיינברג החליט, כאמור, לדחות את התביעה. המפקח ציין, בעקבות שמיעת העדויות, כי "לא הוכח שהתובעים הוטעו על ידי הנתבעת (הנציגות), או כי הנתבעת מסרה להם מידע לא נכון, כן לא הוכח שקיים קשר סיבתי בין הטעות הנטענת לבין החתימה על הסכם הפשרה ועל כן אין מקום לבטל את הסכם הפשרה בשל טעות או הטעיה". 

המפקח קבע בפסק הדין: "לא הוכח לפניי שהתקיים רכיב של 'הטעיה' מצד הנתבעת וכלל לא שוכנעתי כי הנתבעת הטעתה את התובעים. התובעים לא עמדו בנטל להוכיח גם את יסוד הקשר הסיבתי בין הטעות הנטענת מצידם לבין הסכם הפשרה ולא הוכיחו כי לולא 'הוטעו', כנטען, לא היו חותמים על הסכם הפשרה. להיפך, מהתשתית העובדתית שהוצגה לפניי, לא התרשמתי שהתובעים היו חותמים על הסכם הפשרה רק על יסוד ההנחה שבעלי דירות אחרים במתחם שפלשו לרכוש משותף לא יקבלו תמורות נוספות. התרשמותי היא כי עובר לחתימה על הסכם הפשרה, פעלו התובעים בצורה מושכלת בהיותם מיוצגים על ידי עו"ד, ובחרו במודע בדרך הפשרה על מנת להימנע מהמשך ניהול תביעת הפינוי ודמי השימוש נגדם, מהסיכונים הכרוכים בהמשך ההליך ומהעלויות הכספיות והזמן הנדרש לצורך ניהולו".

המפקח קבע עוד כי הסכם הפשרה העניק לתובעים יתרונות לא מבוטלים: ניתנה הסכמת הנציגות להמשך שימוש בחצר המשותפת שסופחה לדירתם תוך דחיית מועד הפינוי לזמן ארוך עד לקבלת הודעת פינוי מאזורים – ומבלי שישלמו דמי שימוש ראויים עבור תקופת הביניים שעד להודעת הפינוי, שנית, ויתור על תשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש בעבר בחצר המשותפת, ושלישית, ויתור על פסיקת הוצאות משפט לטובתה. המפקח הבהיר כי לתביעתה של הנציגות בהליך הקודם היו סיכויי הצלחה לא מבוטלים. "נכון לומר כי הסכם הפשרה הוא זה שמנע מהתובעים תוצאה מכבידה וקשה יותר כלפיהם", נכתב.

המפקח אף הטיל על התובעים הוצאות בסך 12,500 שקל.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן