מה עושים כשסירוב הופך לכלי סחיטה?

דמיינו מצב פשוט: אחרי פעילות מאומצת מצידם של דיירים במתחם שנמשכה שנים, שבעקבותיה עשרות ולעיתים מאות בעלי דירות כבר חתמו, פרויקט של פינוי–בינוי מוכן לצאת לדרך, העירייה אישרה, היזם ערוך – ואז דייר אחד מחליט לעצור הכל. לא מתוך טענות אמיתיות או אינטרס קיומי, אלא כי הוא מבין שיש לו כוח מיקוח אינסופי. אותו דייר מנצל לרעה את ההליכים המשפטיים ומורח את הזמן. וכך הוא מצליח להחזיק מאות משפחות כבני ערובה, לעכב פרויקט במשך שנים, ולחסום אינטרס ציבורי רחב של התחדשות עירונית. לא מדובר במצב היפותטי אלא בתופעה של ממש המקיפה בניינים רבים במקומות מבוקשים כשהנציגות והיזם לא מוכנים להתפשר ולתת לדייר המעכב פרס.
מדובר באבסורד שבו סוגיה משפטית פשוטה וברורה "האם סירובו של דייר סביר או לא", הופכת למסע ייסורים משפטי של שנים כאשר בעוד עשרות משפחות ממתינות לדירה החדשה שהובטחה להן, אותו דייר סרבן לא חושש כי בכל יום הוא יכול "להרים דגל לבן" ולחתום על ההסכם מבלי שייגרם לו כל נזק.
אמנם, בשנת 2021 תוקן החוק והרוב הדרוש לצורך תביעה נגד דייר סרבן הופחת מ־80% ל־67% ואכן זהו צעד בכיוון הנכון, כי הוא מאפשר לרוב גדול להתקדם גם מול מיעוט קטן, אלא שהאמת המרה היא שזה לא פותר את הבעיה שכן גם כאשר יש רוב ברור, ההליך המשפטי עצמו נמשך שנים ארוכות. בתי משפט שולחים לגישור, קובעים דיוני הוכחות, דוחים מועדים – והפרויקט נתקע. במקרה של ערעור, זה עלול להימשך גם חמש שנים ויותר.

הפתרון – סדרי דין ברורים ומהירים
כעורך דין שמייצג פרויקטים של פינוי בינוי, אנו נתקלים במציאות הזו שוב ושוב. לצערי, הדיירים שאני מייצג מוצאים את עצמם לא אחת בצומת קשה: האם להיכנע לדרישות מופרזות של דייר בודד כדי שהפרויקט יתקדם, או לעמוד על עקרון השוויון בין כל בעלי הדירות – ולשלם את המחיר בעיכובים של שנים ארוכות.

הבעיה אינה רק בחקיקה, אלא בסדרי הדין. אם אפשר לפנות שוכר דירה בתוך חודשים ספורים, אין שום סיבה שפרויקט פינוי בינוי של מאות משפחות יישאר תקוע שנים. זו אינה דילמה פרטית, אלא סוגיה מערכתית. כל עוד בתי המשפט לא יאמצו סדרי דין מהירים וברורים, הציבור כולו ימשיך לשלם את המחיר של סחבת מיותרת ועיכובים בהליכי התחדשות עירונית.

רק כך אפשר יהיה להחזיר את ההיגיון לתחום הפינוי בינוי, ולאפשר להתחדשות העירונית להיות מה שהיא אמורה להיות: מנוע צמיחה לכולם, ולא כלי סחיטה של יחיד.

הפתרון פשוט: תוך חצי שנה – הכרעה. בלי משחקים, בלי סחבת: 

• כתב הגנה בתוך 45 יום.
• דיון תוך 45 יום נוספים.
• פסק דין תוך 45 יום מהדיון.

בנוסף יש להשית על הסרבן סנקציות משמעותיות. כדי לשים סוף לסחטנות, יש לחייב דיירים סרבנים – גם אם בסוף חתמו – לשלם פיצויים כבדים. לא כנקמה, אלא כהכרה בנזק שנגרם לעשרות משפחות ובמטרה לייצר הרתעה אמיתית. 

*הכותב, עו"ד יוסי קליין, הינו שותף במשרד עו"ד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות' המתמחה בהתחדשות עירונית.

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן