פסיקה חדשה: יש לקבוע מדיניות דמי ניהול בהתחדשות עירונית עבור דיירי הדיור הציבור

דיירת בדיור הציבורי, שעברה לדירה חדשה של עמידר בבניין שעבר התחדשות עירונית, עתרה לבית המשפט נגד חיובה בדמי ניהול בסך 500 שקל, בטענה כי כדיירת בדיור הציבורי היא זכאית לשלם דמי ניהול מופחתים. בית המשפט דחה את עתירתה, אך עם זאת, קבע כי על משרד הבינוי והשיכון לנהל דיון בעניין תשלום דמי ניהול בהליכי התחדשות עירונית על דיירי הדיור הציבורי, ולגבש מדיניות בנושא.

העותרת, אם חד הורית ל-4 ילדים, מתגוררת בדיור הציבורי בשנת 2013. בעתירה שהגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב היא כותבת כי התגוררה בדירת 3 חדרים של עמידר, ושילמה דמי ניהול מופחתים של 50 שקל, וזאת עקב מצבה הכלכלי הקשה וזכאותה לדיור ציבורי. לדבריה, בשנת 2016 אישר משרד הבינוי והשיכון את מעבר העותרת לדירת המגורים הנוכחית, דירה בת 4 חדרים בצפון תל אביב בבניין שעבר תהליך התחדשות עירונית. לדבריה, לא ידעה ולא נאמר לה כי דמי הניהול בבניין זה יהיו גבוהים פי עשרה מהתשלום שאותו שילמה לפני המעבר, וכי יהיה עליה לשלם סך של 500 שקל לחודש. זאת למרות שהיא משתייכת לאוכלוסייה מוחלשת, ובשל כך נמצאה זכאית לדיור ציבורי על פי הקריטריונים הנוקשים של משרד הבינוי והשיכון.

לטענת העותרת, בעמידר התחייבו בפניה שלא תשלם דמי ניהול, אך על אף ההבטחה כי חויבה בתשלומים, וצברה חוב בגובה 13,992 שקל לעמידר. העותרת טענה כי בקשותיה להפחית את דמי הניהול או לעבור לדירה אחרת עם דמי ניהול מופחתים, לא נענו. על רקע היא עתרה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד משרד הבינוי והשיכון ועמידר, בבקשה להפחית את דמי הניהול שלה או להעבירה לדירה אחרת, עם דמי ניהול מופחתים.

משרד הבינוי והשיכון ביקש לדחות את העתירה על הסף, הן מכיוון שהמשרד אינה קובע את דמי הניהול, והן מכיוון שהעותרת הסתירה מבית המשפט את העובדה שהיא בחרה לעבור לדירת 4 חדרים, תוך ידיעה ברורה כי הדבר כרוך בתשלום דמי ניהול כפי שנדרשו ממנה באותו בניין. טענות דומות העלתה חברת עמידר.

במהלך הדיונים טענה העותרת כי כדיירת הדיור הציבורי, חלות עליה הוראות חוק ההתחדשות העירונית שמכוחן אין לגבות ממנה יותר מ-50 שקל בחודש, סכום אותו שילמה לפני המעבר לדירתה הנוכחית המצויה בבניין שעבר התחדשות עירונית. המשיבים, משרד הבינוי והשיכון ועמידר, טענו כי הוראות הסעיף לא חלות על העותרת, מכיוון שהיא בחרה לעבור לבניין בו היא מתגוררת שעבר התחדשות עירונית, תוך ידיעה ברורה בחתימתה כי המעבר בו היא מעוניינת יגרור תשלומים גבוהים יותר של דמי הניהול.

העותרת התייחסה בעתירתה לסעיף 18 לחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, שלפיו דייר בדיור הציבורי במועד חתימה על הסכם פינוי בינוי או מתן היתר, לא יחויב בתשלום שכר דירה בשיעור העולה על זה ששילם ערב חתימת העסקה. עם זאת, העותרת לא התגוררה במתחם המיועד להתחדשות עירונית, אלא עברה לבניין שעבר תהליך התחדשות. השופטת הדס עובדיה, כתבה בפסק הדין כי "העותרת לא התגוררה במתחם המיועד להתחדשות עירונית, ואין למצוא בחוק התחדשות עירונית עוגן לטענתה כי היא זכאית מכוח חוק זה לתשלום דמי ועד בית בשיעור בו נשאה לפני שעברה לדירת המגורים הנוכחית". 

עוד ציינה השופטת כי לעותרת הוסברו לה עלויות האחזקה היקרות והגבוהות יותר, והיא אישרה בחתימתה את הבנתה בנושא העלויות הגבוהות. "לא ניתן לקבוע שחיוב העותרת בדמי ועד הבית אינה כחוק, או כי דרישתה היא לביטול חובות שהושתו שלא כדין", קבעה השופטת, והבהירה כי העותרת חייבת לשלם דמי ניהול הבית המשותף על פי דין ועל פי החוזה.

השופטת דחתה, איפוא את העתירה. עם זאת, היא כתבה כי "מן הראוי שמשרד הבינוי והשיכון יקיים דיון בעניין תשלום דמי ניהול (דמי ועד הבית) בהליכי התחדשות עירונית על  דיירי הדיור הציבורי, ותגובש מדיניות בשיתוף כלל גורמי המקצוע הרלוונטיים ובהקדם".

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן