ריביירה על חורבות עזה: ניסוי כלכלי עולמי במסווה של שיקום

דמיינו את חופי עזה. אותם קילומטרים ספורים של קו חוף הרוס, מתמלאים בריזורטים יוקרתיים, איים מלאכותיים בסגנון דובאי, וקזינו ניאוני הנושא את השם "Trump Riviera & Islands" . לא מדובר בפנטזיה תלושה מהמציאות אלא באחד הסעיפים המודגשים במסמך ה־GREAT Trust , תוכנית אמריקאית־בינלאומית שמבקשת לשקם את עזה על ידי הפיכתה ליעד תיירותי ופיננסי.

אך מאחורי הדימוי הנוצץ מסתתרת מטרה אחרת. עזה מתפקדת כאן כמעבדה לניסוי כלכלי עולמי. האדמה, שעד היום סימלה בית, שייכות וזהות, הופכת לנכס פיננסי שמנוהל על ידי קרן בינלאומית, מתורגם לטוקנים דיגיטליים ונסחר בשווקים גלובליים. אם הניסוי הזה יצליח, אין ספק שהוא ייוצא לאזורים אחרים בעולם, מאפריקה דרך מזרח אסיה, ועד גרינלנד הרחוקה. כל מקום שבו יש סכסוך, הרס או עוני שניתן למסגר כ"הזדמנות השקעה", או סתם מדינה חסרת כוחות להתנגד למהלך.

ההיסטוריה האנושית כולה מוכיחה דבר אחד. קרקע היא לא רק נדל"ן. היא מקור הכוח המרכזי של החברה. בימי הפיאודליזם, אדון הקרקע שלט לא רק בשדות אלא גם בבני האדם שעיבדו אותם. במאה ה־20, רפורמות קרקע במצרים, במקסיקו או בדרום אמריקה לא נועדו רק לייעל חקלאות, אלא לשבור אליטות ישנות ולבנות סדר פוליטי חדש. תמיד היה ברור, שליטה בקרקע פירושה שליטה בבני אדם.

ה־GREAT Trust , לוקח את ההיסטוריה הזו צעד קדימה, או אולי רק עטוף אותה מחדש. 30% מהקרקע הציבורית בעזה תושכר לנאמנות בינלאומית ל־25-99 שנים, תעבור רישום בבלוקצ'יין, ותחולק לטוקנים סחירים. מי שיישאר יקבל יחידת דיור חדשה בערים חכמות מתוכננות מראש; מי שיעזוב יקבל “Relocation Package”  נדיב. החוף, שעד אתמול היה משאב קהילתי, יהפוך למותג נדל"ני – Trump Rivier 

הטכנולוגיה מציעה שקיפות, ניידות וסחירות, אך המהות לא השתנתה: הקרקע עדיין נגזלת מהקהילה ומנוהלת על ידי כוח חיצוני. רק שהפעם, הכוח הוא נאמנות פיננסית עטופה במונחים נוצצים כמו IRR, Tokenization ו־ROI.

החידוש האמיתי טמון אם כן, לא במנגנון עצמו אלא בקנה המידה. עזה משמשת כ־פיילוט עולמי. אם אפשר להפוך חורבות למוקד תיירות ופיננסים, תוך שמירה על יציבות ביטחונית והבטחת תשואה למשקיעים, אז אפשר לעשות זאת בכל מקום. הרעיון פשוט. לוקחים טריטוריה מוחלשת, ממסגרים אותה כבעיה הומניטרית, ממירים את הקרקע לנכס מנוהל, ומייצרים רווח כלכלי תוך ניהול פוליטי מרחוק.

במילים אחרות, מה שקורה בעזה היום עשוי להיות מחר מודל לאיך ייראו אזורי סכסוך אחרים, מעיראק ועד קונגו. הטכנולוגיה, במקום לשחרר קהילות, הופכת לכלי שמאיץ את הפיננסיאליזציה של הקרקע ומרחיק את השליטה ממי שחי עליה.

כדאי להפסיק להתעלם. כן, הטכנולוגיה האיצה ומאיצה כעת עוד יותר את התהליך. היא מאפשרת לגייס הון במהירות, למסחר בעלות, ולייצר ערך פיננסי מיידי עוד לפני שהריסות פינו מקום לשיקום. אבל היא לא שינתה את דפוסי הכוח. הקרקע עדיין מתפקדת כבסיס לשליטה, זהות וסכסוך. מהפיאודליזם של אתמול ועד טוקניזציה של היום, זה אותו משחק עם שפה חדשה.

 “Trump Riviera & Islands” הוא לא רק מותג נדל"ני , הוא סמל. 

סמל לכך שהעולם בוחן כיצד להפוך קרקע חרוכה לנכס מניב. עזה היא לא רק טרגדיה מקומית, היא מעבדה גלובלית. אם הניסוי הזה יצליח, הוא יעבור הלאה, והקרקע, בכל מקום בעולם, עלולה להפוך לטוקן הבא במסחר עולמי.

ובסופו של דבר, השאלה האמיתית איננה אם הטכנולוגיה תשנה את המציאות. היא כבר שינתה את הקצב. השאלה היא אם נאפשר לה לחזור ולשעתק את אותו מבנה עתיק של כוח שבו המחזיק בקרקע הוא בעל הכוח, הקהילה היא רק נספח, והשוק הגלובלי הוא למעשה הזירה האמיתית של ההכרעות.

*הכותבת היא ד"ר בלה ברדה ברקת, יזמת, פרשנית לכלכלה וגיאופוליטיקה

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן