המעבר מתכנון מבנים לעיצוב איכות חיים

בשנים האחרונות עולם האדריכלות עבר שינוי עמוק שהפך אותו מתחום העוסק בעיקרו בתכנון מבנים, לאמצעי מרכזי לעיצוב איכות חיים.
השינוי התרחש בעקבות אתגרים מקומיים וגלובליים כמו מגיפת הקורונה, הצורך להתמודד עם מציאות ביטחונית משתנה, פתרונות טכנולוגים חדשים ונושא הקיימות שעלה לסדר היום. 

תקופת הקורונה חידדה תובנה בסיסית – החיבור לטבע הוא צורך קיומי המשפיע ישירות על ה-Well-being שלנו.
זוהי מגמה שהחלה כבחירה עיצובית של חלונות ענק, פתחים רחבים ומרפסות מרווחות התגבשה במהירות לסטנדרט תכנוני מחייב.
האדריכלות הגיבה לצורך המחודש הזה בפתרונות תכנוניים קונקרטיים, שהם הרבה מעבר להכנסת אור ואוויר. אומץ עקרון שילוב הטבע במבנה, המתבטא בשימוש בקירות מסך, גינות גג, קירות ירוקים ואפילו מפל המאפשרים אינטגרציה של צמחייה גם בסביבה עירונית צפופה, וחל גידול בשימוש בחומרים טבעיים כמו עץ, אבן וטקסטורות טבעיות המחזקים את תחושת השלווה ומטשטשים את ההפרדה בין הפנים לחוץ.
בנוסף להשפעות אלה, מגפת הקורונה האיצה את המעבר לעבודה היברידית שהפכה את הבית למשרד, מה שחייב תכנון של חללים גמישים –  פינות עבודה מוארות המופרדות אקוסטית ונישות שקטות שניתנות לשילוב פונקציונלי בסלון, המאפשרות מעבר פרודוקטיבי בין משימות לזמן פנאי.

הקיימות אינה רק טרנד, אלא עקרון יסוד שתכליתו בניית בתים שחוסכים באנרגיה. האדריכלות אימצה פתרונות שמפחיתים את זיהום הסביבה, כמו שימוש בחומרים טבעיים או ממוחזרים, במקום בטון ופלדה, שדורשים פחות אנרגיה בייצור. יזמים ומתכננים מבינים שזו הדרך היחידה לבנות ביעילות, מבלי להתפשר על חוזק המבנה או המראה שלו.

מעבר לחיבור לטבע ולקיימות, ניכר שינוי נוסף באופן שבו אנחנו מגדירים את הבית עצמו.
הלקוח כיום דורש מענה לצרכים חברתיים ופונקציונליים מעבר לארבעה קירות. האדריכלות הגיבה בהפיכת החללים הציבוריים לליבת הפרויקטים, במהות של מכירת "חווית חיים שלמה". אנו רואים כיצד מתקנים ושירותים משותפים הפכו לחלק בלתי נפרד מהשיווק, כאשר חללי עבודה משותפים יוצרים מפגשים לא רשמיים בין דיירים. בנוסף, מתקנים פונקציונליים כמו חדרי כושר, מועדוני דיירים ו-Rooftop משמשים כהרחבה לפונקצית הבית ומיתרים יציאה מהמתחם עבור שירותים חיוניים. העיצוב של חללים אלה מעודד אינטראקציה, שייכות וקהילתיות בקרב הדיירים, למשל באמצעות תכנון מוקפד של לובי כניסה כ"לאונג'" או גינה משותפת.
לצד הצרכים הקהילתיים והסביבתיים, גם הצורך בביטחון השפיע על התכנון, הממ"ד עבר אבולוציה משמעותית, אם בעבר גודל הממ"ד היה 5 מ"ר, היום הסטנדרט הוא 9 מ"ר. לא מדובר בעוד חלל שולי, אלא חדר שתוכנן מראש להיות גמיש ופונקציונלי.
מעבר לכך, אנו עדים לשילוב של ממק"ים בפרויקטים חדשים שמטרתם לשפר את איכות החיים של הדיירים. 

בהמשך לכך, גם חוויית הרכישה עצמה עוברת שינוי מהותי, כאשר עולה הדרישה לדירה "מוכנה לגמרי" –  לא רק שלד, קירות ותשתיות, אלא מוצר מוגמר שכולל עיצוב מלא ואקססוריז כחלק מהחבילה. רוכשי הדירות רוצים כבר להיכנס לבית שבו הכל כבר מתוכנן, מרוהט ומעוצב עד הפרט האחרון, מבלי להזדקק לשירותי אדריכל פנים נפרד. שילוב טכנולוגיות מתקדמות יאפשר ללקוחות "לראות" ולחוות את הדירה המוגמרת עוד לפני הרכישה בלחיצת כפתור אחת, ולבחור מראש את סגנון החיים שהם רוצים לקבל – החל מבחירת חומרים וצבעים ועד הריהוט והאביזרים שילוו את חוויית המגורים.

*הכותבת, יעל גל, היא מעצבת פנים, מייסדת ומנכ"לית HIWAY

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן