ביהמ"ש המחוזי נגד רמ"י: דרשה תנאי שלא מופיע בחוזה - ותשלם לתובעת סך 1.8 מיליון שקל

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל השבוע תביעה שהגיש משרד עורכי דין נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), והורה לרשות לחתום על הסכם חכירה עם התובעת בתוך 45 יום, לאחר שנים של סחבת ברישום הזכויות.

יש לציין כי לפסק דין  זה השלכת רוחב גם בתחום התחדשות עירונית, שכן מהלך איחוד וחלוקה מבוצע גם בעסקאות פינוי בינוי. 

רכישה ופרצלציה שהושלמה
התובעת רכשה את הזכויות במקרקעין עוד בשנת 2014 מחברה אחרת. בשנת 2022 הושלם הליך פרצלציה (חלוקה) במקרקעין, ונרשם תשריט חלוקה כדין. למרות זאת, רמ"י סירבה לרשום את התובעת כבעלת זכויות החכירה ולחתום עמה על חוזה חדש.

לטענת רמ"י, תנאי לרישום הזכויות הוא המצאת צו רישום "בית משותף". הרשות טענה כי התובעת נקטה ב"חוסר מעש" וכי האחריות לרישום הבית המשותף מוטלת עליה לפי החוזה. מנגד, התובעת טענה כי עמדה בכל תנאי הסכם החכירה, וכי התנאי היחיד לרישום הזכויות היה רישום תשריט חלוקה (פרצלציה) – תנאי שכבר התקיים ב-2022.

הדרישה ל"בית משותף" אינה תנאי לרישום הזכויות
השופטת רבקה איזנברג קיבלה את עמדת התובעת ודחתה את פרשנות רמ"י. בפסק הדין נקבע כי יש להבדיל בין האחריות לרישום בית משותף (שמוטלת על החוכר), לבין הצבת הרישום הזה כתנאי מקדים לרישום זכויות החכירה בטאבו.

השופטת ניתחה את הסכם החכירה וקבעה כי בעוד שנכתב במפורש שלא ניתן לרשום זכויות עד לרישום תשריט חלוקה (פרצלציה), לא נכתב תנאי דומה לגבי רישום בית משותף.

יתרה מכך, בית המשפט הצביע על האבסורד המשפטי בדרישת רמ"י: לפי חוק המקרקעין, כדי לרשום בית משותף נדרשת בקשה של בעלי הזכויות הרשומים. מאחר שרמ"י מסרבת לרשום את התובעת כחוכרת, התובעת ממילא מנועה מלהגיש בקשה לרישום בית משותף,.

השופטת איזנברג הדגישה את ההבחנה הברורה שעולה מלשון החוזה שניסחה רמ"י בעצמה:

"צודקת התובעת בטענתה בסיכומיה כי אילו רצתה רמ"י שתנאי לרישום החכירה יהיה רישום בית משותף, הייתה מציינת זאת במפורש כפי שציינה ביחס לרישום הפרצלציה: 'החוכרת לא תוכל לרשום זכויותיה בלשכת רישום המקרקעין עד לרישום תשריט חלוקה עפ"י כל דין', ואולם רמ"י הסתפקה בתנאי זה ולא הוסיפה דרישה 'עד לרישום תשריט חלוקה וכן עד לרישום בית משותף'". 

לאור האמור, השופטת הורתה לרמ"י לחתום על הסכם חכירה עם התובעת ולחתום על כל מסמך הנדרש לרישום הזכויות. בנוסף, רמ"י חויבה לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ש"ח, וכן החזר אגרה בסך 22,226 ש"ח. יצוין כי במסגרת ההליך, ניתן עוד קודם לכן, בחודש מאי אשתקד, פסק דין חלקי בו שילמה רמ"י  כ-1.8 מיליון ש"ח בגין שווי המחוברים שנלקח מהתובעת ועבר לרמ"י. 

עורכי הדין יוני שליו ריבה ושחר לוינזון  שותפים ממשרד יוסף ישורון ושות', מסרו כי: "אנו שבעי רצון מפסק הדין. סוגיה של זכויות באיחוד וחלוקה הינה סוגיה עקרונית גם בעסקאות פינוי בינוי ובית המשפט המחוזי מתח ביקורת חריפה על התנהלות רמ"י, לרבות ביחס להימנעות מרישום הסכם חכירה ואף מסירובה העיקש של רמ"י לרשום הערת אזהרה. יש להצטער על התנהלות זו, שעה שבבסיסה רצון של רמ"י לכפות רישום בית משותף, בניגוד להסכמים מפורשים של רמ"י עצמה."

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן