המדינה חזרה בה - לא מאפשרת תוספת מכסה סולארית ליישובי העוטף

לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, רשות מקרקעי ישראל, קיבלה מספר החלטות שנועדו לסייע ולו במעט בשיקום יישובי קו העימות שנפגעו קשה. אחת מההחלטות הייתה האפשרות להגדיל את המכסה הסולארית הקרקעית המותרת ליישובים אלו מ – 250 דונם ל – 400 דונם. מדובר היה בהוראת שעה עד לסוף שנת 2028, כאשר רשות מקרקעי ישראל הצהירה מפורשות שהמטרה העומדת בבסיס קבלת החלטות אלו הנה החשיבות אותה היא רואה בחיזוק יישובי קו העימות מיד עם סיום המלחמה, אשר הנה בבחינת אתגר ערכי וציוני מן המעלה הראשונה.

בהתאם יישובי קו העימות ריכזו מאמציהם על מנת לבצע התקשרויות להקמת פרויקטים קרקעיים כאמור, אשר יסייעו להגעה ליעד אותו הציבה לעצמה המדינה – ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת בהיקף של 30% עד 2030 וכן ישמשו כמקור נוסף לשיקום יישובי העוטף. 

מאחר שכפי הידוע פרויקטים קרקעיים מהווים ריצה למרחקים ארוכים. לא פעם נכחתי באספות חברים שהתקיימו באישון לילה במלונות אליהם פונו חברי היישובים הנ"ל, על מנת להציג בפניהם את עקרונות הפרויקטים ולהשיב לשאלותיהם, והדבר מלמד על החשיבות הרבה אותה ייחסו אלו האחרונים לפרויקטים כאמור כמנוע צמיחה וכצעד לקראת שיקום היישובים.  

אך למרבה ההפתעה, יישובים אלו שהסתמכו על החלטות רשות מקרקעי ישראל והשקיעו משאבים רבים בקידום פרויקטי אנרגיה קרקעיים, נתקלו בסירוב מאת הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ומשרד החקלאות, שהחליטו שלא לאשר פרויקטים קרקעיים. הנימוק היה שהם מהווים "פגיעה בחקלאות" ולכן יש לתעדף פרויקטים אגרו וולטאיים במודל דו שימוש שיאפשרו גידול חקלאי מתחת לפנאלים סולאריים, גם אם עלותם יקרה יותר. 

ואולם, המציאות מלמדת שגם פרויקטים במסגרת דו שימוש, נתקלים בקשיים, בין היתר, מאחר שהרגולציה לגביהם עדיין אינה ברורה דיה וכן לאור כך שבניגוד לפרויקטים קרקעיים, רשות מקרקעי ישראל אינה מאפשרת לבצע פרויקט אחד למספר יישובים על דרך של חילופי קרקעות אלא רק ביישובים שמוגדרים כקו עימות, ואין התייחסות ברורה ביחס לפרויקט משותף שכולל גם יישובים שהנם בקו עימות וגם כאלו שאינם. 

שינוי המדיניות של הרשויות מלמד על כך שלצערנו הרב, הזיכרון הקולקטיבי דועך והולך. מדובר בעוד חסם בירוקרטי שמצטרף לאלו הקיימים ממילא. כך לדוגמא, כחלק מסט המסמכים הנדרשים לקידום פרויקט אנרגיה, נדרשים יישובים לחתום עבור יזמים על טופס בקשה והתחייבות לצורך קבלת אישור זיקה לקרקע בפרויקט תשתיות לאומיות. בטופס זה נכתב כי אם התכנון יאושר והפרויקט לא יעמוד בתנאים, רשות מקרקעי ישראל תשיב את הזכויות בשטח אליה ותשווק אותו בעצמה במכרז פומבי. 

קביעה זו כאמור כמובן מרתיעה יישובים רבים מלחתום על טופס זה, מאחר שמדובר בקרקעות משבצת של יישובים שמהוות ממילא משאב מוגבל וקיימות סיבות רבות לפיהן פרויקט אנרגיה עלול שלא לקום, אשר לרוב, אינן בשליטת היישובים. 

דווקא בשעה שבה יישובי קו העימות זקוקים יותר מתמיד ליציבות, לבהירות ולכלים אמיתיים שיאפשרו להם להשתקם — הם מוצאים את עצמם נאבקים מול הרשויות למימוש החלטה שהתקבלה והוצגה להם כחלק משיקום העוטף ועליה גם הסתמכו. 

שינויי מדיניות תכופים, דרישות רגולטוריות מורכבות  וחשש ממשי לפגיעה בזכויות בקרקעות, עלולים לעכב או למנוע מהיישובים לממש את היכולת שניתנה להם בתחום האנרגיה המתחדשת. ככל שהמדינה מייחלת לכך  שהעוטף יעמוד מחדש על רגליו, הגיעה העת  להחליף את החסמים בבחירה אמיצה: לאפשר לאנרגיה המתחדשת להיות חלק מהשיקום ולא עוד אבן נגף בדרך אליו.

*הכותבת, עו"ד חגית בן משה, היא מנהלת תחום המגזר ההתיישבותי והאנרגיה במשרד ברנע ג'פה לנדה ושות, שמלווה יישובים ויזמים בהקמת פרויקטי אנרגיה מתחדשת 

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן