התחדשות עירונית - ג'נטריפיקציה או מנוף חברתי?

למרות שחלפה כמעט חצי שנה מאז מלחמת "עם כלביא", הנזק הכבד שגרמו הטילים האיראניים לעשרות מתחמים ולאלפי דירות, רובם הגדול באזור הביקוש במרכז הארץ, גרמו לכך שההתחדשות העירונית נכנסה לתודעה, הן הציבורית והן התקשורתית, יותר מאי פעם.

מבלי לזלזל בוויכוח, הלגיטימי כשלעצמו, כיצד לשקם את אותם מתחמים שנפגעו, איך אפשר לקצר הליכים וכיצד לנהוג מול הדיירים שנפגעו, האם לשלול מהם את זכות הקניין לטובת קידום השיקום, אתייחס במאמר זה דווקא לזווית החברתית.

אין זה סוד שאחת התופעות הנפוצות בשכונות ומתחמים שעברו התחדשות עירונית, הן בארץ והן בעולם הרחב, הינה כניסה מאסיבית של אוכלוסיות חזקות, במקרים רבים על חשבון אותן קבוצות חלשות שהתגוררו באזורים ששוקמו ושודרגו.

מקובל לקרוא לתופעה זו "ג'נטריפיקציה", מונח שמקורו מהגדרת המעמד הבינוני-גבוה בצרפתית במאה ה-19. שרה גלאס, סוציולוגית בריטית, טבעה את המונח בראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת, בהתייחסות לשכונות ותיקות בלונדון ובניו יורק, שאליהן נכנסו אוכלוסיות חזקות.

בישראל חווינו את הג'נטריפיקציה בשכונות ותיקות דוגמת נווה צדק שהפכה מהחצר האחורית של תל אביב וכן מתחם שוק הפשפשים שבצפון יפו. בשני המקרים שהיה מדובר במתחמים שהתאפיינו בעבר באוכלוסייה חלשה והפכו תוך שנים מעטות למבוקשים ויקרים ביותר.

לכן על הממשלה והשלטון המקומי, לחשוב כמה צעדים קדימה, ובד בבד להליכי ההתחדשות העירונית, שמאוד מתבקשים לכשעצמם, ליצור מעטפת חברתית שתלווה את השיקום הפיזי של אותם מתחמים שנפגעו ובד בבד מתחמים ושכונות רבות נוספות.

ובמילים אחרות:

ראשית, על מקבלי ההחלטות לכרוך באופן מיידי את שיקום אותן אלפי דירות שנפגעו במלחמה מהטילים האיראניים, יחד עם שיקום ושדרוג מתחמים ושכונות רבות נוספות שהפכו שלא בטובתן לחצר האחורית של תל אביב וגוש דן, החל משכונות התקווה, דרך שיכוני יפו, בת ים, חולון והיריעה עוד ארוכה.

שנית, בד בבד לשיקום הפיזי של אותן שכונות, שיכלול בין היתר רישום בטאבו של אותן רבבות דירות, פינוי ביוני לטובת מגדלים כשבכל דירה יהיה ממ"ד, יש לתת את הדעת גם לשימור האוכלוסיות הוותיקות ושילובן המיטבי יחד עם האוכלוסיות החזקות שיגיעו בעקבות ההתחדשות העירונית.

שלישית, לשם כך יש לקבוע קריטריונים ברורים שיאפשרו לאוכלוסייה הוותיקה גם לקבל את האופציה לדירת 5 חדרים חדישה או לחליפין סכום שווה ערך שיאפשר לה לרכוש דירה כזו בכל מקום אחר בו תקבל כל משפחה כזו סבסוד דרך המדינה או הרשות המקומית של עלות האחזקה מוגדלת של אותה דירה.

רביעית, בד בבד לקבלת זכות לדירה וסבסוד דמי האחזקה, תיצור המדינה, בשיתוף הרשות המקומית, מעטפת פיזית וחברתית שתסייע לאוכלוסיות הוותיקות ובמיוחד לצאצאיהן, להיטמע כהלכה, כולל תשתיות פיזיות שלא ייפלו מאלה של צפון העיר, מתנ"סים ובתי ספר עם מיטב המורים, פעילות תרבות, חברה וספורט לעילא ולעילא.

אדגיש כי אין לי ספק שהמצב באותן שכונות כיום הינו הגרוע ביותר שאפשר ובכל מקרה ההתחדשות העירונית מתבקשת באופן מידי, הן על מנת לסדר את רישום המקרקעין ומצב הבניינים שרובם ככולם מתפוררים, והן כמובן תוספת ממ"ד הן לתרחישים בטחונים והן לתרחיש של רעידת אדמה גדולה.

אולם, וזה אולם גדול, סוף מעשה במחשבה תחילה ואסור למקבלי ההחלטות להתמקד אך ורק בנתוני הסטטיסטיים של כך וכך דירות שייבנו בהתחדשות העירונית ולא לשכוח את המעטפת החברתית שבלעדיה המלאכה לא תהיה שלמה!

*כותב המאמר עידו שחם הוא שמאי מקרקעין ועורך-דין מומחה למיסוי נדל"ן והתחדשות עירונית

לקבלת עדכונים בוואטספ >>> לחצו כאן